ביקורת

אשליה אודות הבנה

כדי לראות את הפסלים גדולי הממדים בתערוכת היחיד של ריצ'רד דיקון בגלריה העירונית של פראג הצופה צריך להתקרב, להתכופף, להרים את ראשו, להתמקד בפרטים הקטנים ואז שוב להתרחק ולהביט בפסל המלא. פעולות המחקר שהצופה מבצע בעזרת גופו ותנועתו בחלל הובילו את חגי אולריך לנסות להבין כיצד דיקון מצליח לתת ביטוי פיזי לרעיונות, סמלים וסימנים שאי אפשר באמת להמחיש בחלל ובזמן.

 

ארץ חמדה

בתערוכת היחיד המקיפה של אורית ישי בגלריה העירונית של פראג מופיעים מקלטים, מדי צבא, מנהגי אבלות, חיילות ואלבום פרחים ארצישראלים שניתן לגנרל אלנבי. דומה שדווקא מכלול הפעולות שעושה ישי יוצר מהלך ביקורתי מעניין שבו האינפורמציה הופכת חסרת תוכן והמציאות לחסרת בשר.

היעדר, ספקולציה, טקסט

"עליי לבנות גשר באורך עשרים מטר עשוי מילים אל עבודות המסתורין של גרוסווגל, זאת בהנחה שהעבודות שלו נמצאות היכן שהן נמצאות". שי-לי הורודי כותבת ממרחק על תערוכתו של עמוס גרוסווגל בגלריה לבלוב 24.

אתונה לפני קאסל

מסר מעברה של אירופה שמהדהד בהווה שלה יוצר הצהרת פתיחה פוליטית חזקה לדוקומנטה 14. כריסטוס פרידיס מבקר בתערוכה הבין-לאומית ומוצא שההחלטה לפתוח אותה השנה באתונה לפני הפתיחה בקאסל אינה רק מיזם קולוניאלי של סצנת האמנות בגרמניה.

בדיקה ביטחונית בשער הרחמים

התערוכה "ירושלים, 1400-1000: כל העמים תחת הרקיע" במוזיאון מטרופוליטן בניו יורק הכילה מספר מרשים של מוצגים עתיקים ייחודיים - ממנורת מסגד סולטנית ועד טבעת נישואין יהודית. שתי אוצרות התערוכה ארגנו אותה מתוך כוונה להציג לצופים מקום רוחני, מגוון ושוחר שלום – ירושלים כפי שהיא מצטיירת בדמיונן. רולא ח'ורי ביקרה בתערוכה ושבה עם כמה נקודות למחשבה. 

הרחבת תחום המאבק

התערוכה "קו הצבע" עושה כברת דרך כדי להמחיש את המאבק לזכויות השחורים בארצות הברית, אבל בו-בזמן היא לוכדת את עבודות האמנות המוצגות בה בכלא מושגי. רוויטל מדר כותבת על התערוכה שהוצגה לאחרונה במוזיאון קה בראנלי בפריז.

ברבור שחור, ברבור לבן

לאחר הסכסוך המתוקשר של גלריה ברבור עם עיריית ירושלים וניסיונות הצנזורה של העירייה, הוצגה שם תערוכתם המשותפת של ביאנקה אשל גרשוני ואורי הולבן. חגי אולריך ביקר בתערוכה וחזר עם מחשבות על האפשרות הפוליטית שיוצר המרחב שהשניים בנו.

משחקי רוחות

בין השנים 1918 ו-1924, המסיונר והאנתרופולוג הגרמני מרטין גוזינדה ערך מסעות בארץ האש ובמערב פטגוניה, הנקודה הדרומית ביותר בצ'ילה ובעולם בכלל. עלמה מיקולינסקי כותבת על התערוכה הנודדת של תצלומיו, שתיעדו את מפגשיו עם העמים הילידיים - הסלקנם, הייגן והקאווסקר.

ארץ ההבטחות הכלליות

שלושים ושמונה עבודות עתירות טכנולוגיה, מאה שנים של התנסויות באמנות הקולנוע, מיצבים, סביבות בתלת-ממד, רישומים, פסלים, מיצגים, ציורים, וחללים מקוונים, בשטח של כ-1700 מ"ר: ניסוי בחוויה טוטלית או עומס יתר לחושים? רולא ח'ורי מבקרת בתערוכה המרשימה "מחוזות החלום: קולנוע ואמנות אימרסיביים, 1905-2016" במוזיאון וויטני לאמנות אמריקנית בניו יורק.

פשעים ועבירות קלות

האם העבודות של מיכל מקרסקו מציגות פטישיזם זול וסיטואציות מפוקפקות? האם הן נעשו בהינף-יד, בקלילות או בגחמה? חגי אולריך ביקר בתערוכה של מקרסקו בגלריית המדרשה וחזר עם מחשבות על טעם טוב, על כנות ועל שאלות של משקל וקנה מידה.

יחסים פנימיים

ציור עכשווי כערימת חורבות המודרניזם או ציור מודרניסטי ממש? התעסקות בקומפוזיציה ציורית או התמקדות במושאי הציור? חגי אולריך כותב לתוהו על התערוכה "ציור, למשל" במוזיאון פתח תקווה לאמנות.

מבנים ארעיים

הרבה מקומות טעונים מופיעים בעבודותיו של ניר עברון, בהם העיר הפלסטינית רוואבי, מלון שבע הקשתות בהר הזיתים והתיישבות ג'יימסטאון בווירג'יניה שבארה"ב. אך מה קורה לקונקרטיות של המקומות ולעיסוק בסיפורים הפוליטיים הספציפיים כאשר העבודות מנתקות בין תוכן לצורה? חגי אולריך חוזר מתערוכתו של עברון, "מסד".

עינוגי הבשר האחר

צייר שהפנים את המבט המערבי האוריינטליסטי, אמן סוג ב' שזכה להכרה כחלק מתשלום מס שפתיים של הטייט מודרן לקהילה ההודית הבריטית, או אמן שמציע מבט חד, מורכב וחתרני על זהות, חברה ומיניות? בר ירושלמי כותב למגזין תוהו על הרטרוספקטיבה של הצייר יליד הודו בופן קאקהר בטייט מודרן

ההווה בדראג אנד דרופ*: רשמים מהביאנלה התשיעית של ברלין

"ברוכים הבאים אל הפוסט-עכשווי", אומרים חברי קולקטיב DIS, אוצרי הביאנלה התשיעית של ברלין, בחביבות של שוטרים במעבר גבול, שמזמינים אותנו להיכנס לטריטוריה אוניברסלית. כביכול. מיכל ב. רון חולקת את רשמיה מהביאנלה בביקורת חדשה עבור מגזין תוהו.

סטיות מהתסריט: על "סטליניזם של יחסים - המחזמר" מאת מייקל פורטנוי

הצופה במופע של מייקל פורטנוי בויטה דה ויט מרגיש כאילו הוא מבקר במחלקה פסיכיאטרית פתוחה, שהמטופלים בה אינם מסוגלים לבטא את מחשבותיהם באופן בהיר ובמקום זאת פולטים את מה שהם כבר יודעים בזרם תודעה בלתי מסונן. נועם תורן נכח במופע ושוחח עם מנהלת המוסד, דפנה איאס. הוא חולק את רשמיו עם מגזין תוהו.

ביו-ביבליוגרפיה

האם אפשר להתעלם מהעובדה שדרך כתיבתו רועי רוזן מייצר אמנות שהיא מערכת סגורה? האם אפשר לגשת אל יצירתו מזווית אחרת? עלמה מיקולינסקי כותבת על רטרוספקטיבת אמצע-הקריירה של רוזן במוזיאון תל אביב לאמנות.

​הפרק החסר

מה יש בו בספר שהופך אותו למטאפורה לסובייקט? מדוע יש לנו רצון להזדהות של ממש עם ספרים? להיעשות ספר? לירן רזינסקי כותב לתוהו על ההיבט הפטישיסטי של הספר ועל היחסים בין הספר לסובייקט ולגוף האנושי, כפי שאלה מיוצגים בתערוכה "ביבליולוגיה" במוזיאון פתח תקווה לאמנות.

כשמלאך ההיסטוריה משחק באש

בתוך עולם האמנות, ההולך ומתמלא בחשיבות עצמית, המהתלות המשעשעות של פישלי/וייס (Fischli/Weiss) בתחומי הפיסול, המיצב, הצילום והווידאו בלטו תמיד בגישתן הפרועה. מיכל ב. רון על הרטרוספקטיבה החשובה של הצמד במוזיאון הגוגנהיים בניו יורק. 

עשה עצמך מת

"היכולת לחקור את העולם דרך תצפיות אמפיריות ולהסיק מסקנות לגבי טבע המציאות שינתה ללא היכר את יכולתנו לחוות את העולם סביבנו." בר ירושלמי על מדע ואמנות בתערוכה States of mind: Tracing the edge of consciousness - Mind, Edge, Consciousness, שמוצגת בימים אלה באוסף וולקאם בלונדון.

גוון מסוים של אדום

הרטרוספקטיבה של וואליד ראאד (Walid Raad) במומה (MoMA) שבניו יורק נעה במתח שבין דיוק לספק, ומציגה  את האופן הייחודי בו מתייחס האמן להשפעות המלחמה. נעמי לב ביקרה בתערוכה והשתתפה בהדרכה של ראאד לאורכה

בלי תכסיסים, בלי תחבולות. מרסל ברותרס בפרידריציאנום, קאסל

האם הנסיונות שנעשו בשנה האחרונה להציג את עבודתו של מרסל ברותרס (Marcel Broodthaers) לאחר מותו עמדו באתגר? האם הרטרוספקטיבה הצפויה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק תצליח במשימה? מיכל ב. רון מתעמתת עם שאלות אלו ועם הפרדוקס הטמון בהן.

 

העידן המטאבולי, או כיצד חזה פדריקו מנואל פראלטה ראמוס את האינטרנט בעזרת ביצה

הייתכן שיצירת אמנות דמוית ביצה ניבאה את האינטרנט? עלמה מיקולינסקי כותבת על "העידן המטאבולי", תערוכה באצירת צ'וס מרטינז המוצגת  במוזיאון לאמנויות לאטינו-אמריקניות בבואנוס איירס.

רכוש נטוש

תערוכותיהן של אמילי ג׳סיר וג'ומאנה מאנע, המוצגות בימים אלה בלונדון, מזמנות מפגש עם אסטרטגיות הפוכות של התמודדות עם מוגבלותו של הזיכרון הארכיוני. בר ירושלמי על תערוכותיהן של שתי האמניות.

אדמָּכשיר*

כיצד הופך הכלי, המכשיר, מאובייקט ליצירה? כיצד הוא מבטל את עצמו (כאובייקט מתועש) ורוכש זהות ומשמעות חדשה? חיים דעואל לוסקי על רעיון האדמָּכשיר ועל הדיגי-דימוי בעקבות תערוכתו של מתן מיטווך בגלריה דביר