שלושים שנה לאחר היווסדה, הביאנלה של איסטנבול הציגה לאחרונה את מהדורתה החמש-עשרה, באצירתם של צמד האמנים אלמגרין ודרגסט (Elmgreen & Dragset). הכותרת שבחרו לתערוכה, "שכן טוב" (A Good Neighbor), מציעה מבט ייחודי על הפוליטיקה העולמית העכשווית, על גיאוגרפיה ועל סדר היום הפוליטי של טורקיה. ההגדרה המקובלת של "שכנות" כמכלול היחסים החברתיים בין בני אדם שחיים בקרבה זה לזה מוכרת לכול. אבל הטכנולוגיה והמדיה החברתית של ימינו מייצרות סוג חדש של שכנות, מהירה ורגשית: סיפורים מתפשטים בו ברגע והופכים רבבות אנשים לשכנים בציוץ יחיד. היה מעניין לבדוק האם וכיצד התערוכה הגיבה להתפתחות זו בתפישת הגדרת השכנות. בהקשר של איסטנבול, חשוב לציין כאן גם את מושג המתריע (whistle-blower) – אנו עדים לתכיפותו הגוברת בין מתנגדי המשטר עקב האווירה הפוליטית המתוחה במדינה, וכתוצאה מכך גובר גם הלחץ להשתקה. בעיני המקומיים, כותרת הביאנלה הפכה לעבודת אמנות בפני עצמה. מכיוון שהתערוכה טיפלה ברעיון מהממד הזעיר ביותר שלו ועד לגדול, היא שיקפה עבורנו גם את חוסר הנחת ואת המאבקים של שכנינו.

_IEY6692.jpg

הביאנלה ה-15 של איסטנבול

צילום: Ilgin Eraslan Yanmaz

_IEY6908.jpg

הביאנלה ה-15 של איסטנבול

צילום: Ilgin Erarslan Yanmaz

IKSV_15B_Sahirugureren_288_Retouched.jpg

הביאנלה ה-15 של איסטנבול

צילום: Ilgin Erarslan Yanmaz

לעומת הביאנלה הארבע-עשרה, שנקראה "מים מלוחים" (Saltwater) והתפרשה על פני כל העיר, זו של 2017 הייתה צנועה יותר. חמישים וששה אמנים מארצות שונות התארחו במסגרת "שכן טוב" בששה אתרים סמוכים זה לזה. שלושה היו האתרים המרכזיים של התערוכה; שניים מתוכם, איסטנבול מודרן (Istanbul Modern) ומוזיאון פרה (Pera Museum), הציעו חוויה מוזיאלית מוכרת, והשלישי, בית הספר היסודי היווני גלאטה (Galata Greek Primary School) בלט כאתר בעל עבר של התנגדות, שבו המיצבים, עבודות האמנות והאתרים השמיעו את קולם.

הסביבה הקרובה לאיסטנבול מודרן נמצאת בתהליך של ג'נטריפיקציה כבר זמן רב. כחלק משיקום השכונה, המבנה בן שלוש-עשרה השנים (ששכן במחסן אשר נבנה לפני כ-60 שנה) ייהרס בקרוב ויוחלף במבנה חדש למוזיאון, אשר לעת עתה עבר למקום משכן זמני.
במהלך הביאנלה, בכניסה למוזיאון נשמע להרף עין צליל חצוצרה רחוק. עוד נחזור לניגון קצרצר זה בהמשך.

IKSV_15B_Sahirugureren_155.jpg

הביאנלה ה-15 של איסטנבול

צילום: Ilgin Erarslan Yanmaz

IKSV_15B_Sahirugureren_297_retouched_neu.jpg

הביאנלה ה-15 של איסטנבול

צילום: Ilgin Erarslan Yanmaz

אופן הצבת התערוכה במוזיאון, על מיצביה המתפרשים על פני מרחבים גדולים ומרווחים, מהדהדת, גם אם לא באופן ישיר, את עבודותיהם של האוצרים/אמנים אלמגרין ודרגסט. מהמכלול, ברצוני להתמקד תחילה בג'נדאר פירטון (Fürtun נ.1936, איסטנבול), שקיבלה מקום מיוחד במינו בביאנלה מבחינת הצגת עבודתה וסגנונה האמנותי. מאז שנות הששים של המאה הקודמת פירטון עובדת בעיקר בחרס. כאמנית פורצת דרך היא הציגה את המדיום לקהל חדש באמצעות שפתה המקורית, ובמיוחד באמצעות האופן בו היא מתארת את גוף האדם. העבודה ללא כותרת (1944-1946) מעלה מיד בדמיון מרחץ טורקי או חדר רחצה, עד שמבינים שאלה רגליים שלל גברים - רגלי חרס קרובות זו לזו אך לא נוגעות, מוצבות במרווחים שווים. גופים שוכנים זה לצד זה, גברים יושבים צד לצד. זוהי תמונה מוכרת מאוד, שבדרך של אסוציאציה מעלה הרהור על השיטה הפטריארכלית. אחת הרגליים שונה מחברותיה: יד מונחת עליה. היא מבדלתה את עצמה וכך מייצגת את יחסינו המתפוגגים עם שכנינו. "אני מציגה רק רגליים כי אנו חיים בעולם שבו האינדיבידואליות כבר אינה קיימת, והגישה הפלורליסטית חשובה יותר", אומרת האמנית בראיון מקוון. "לגופינו הייתה פעם משמעות כמכלול, כמשהו ייחודי, אבל עכשיו הכול מקוטע. ובכל זאת, כל הפיסות המפוזרות עדיין מצביעות על גוף שלם, ובהצגת הרגליים הללו רציתי להדגיש את היעלמות העצמיות ואת הגוף המקוטע".

IKSV_15B_Sahirugureren_179.jpg

ג'נדאר פירטון, ללא כותרת, 1994-1996

חרס, 46.5X600X48 ס"מ

באדיבות האמנית
העבודה הוצגה בתמיכת SAHA – Supporting Contemporary Art from Turkey
צילום: Sahir Uğur Eren

IKSV_15B_Sahirugureren_180.jpg

ג'נדאר פירטון, ללא כותרת, 1994-1996

חרס, 46.5X600X48 ס"מ

באדיבות האמנית
העבודה הוצגה בתמיכת SAHA – Supporting Contemporary Art from Turkey
צילום: Sahir Uğur Eren

מעבר לעבודתה של פירטון מצאתי את עצמי בעיצומה של עסקת חליפין. על הקיר היה תלוי מיצב של חפצים שחציים צונזר או טושטש בצבע לבן. זו העבודה מבנים לגבולות בלתי נראים מבנים לגבולות בלתי נראים (Structures for Invisible Borders Structures for invisible borders) של ויטור לגי (Leguy, נ.1979 בסן פאולו)1 כדי ליצור את המיצב האמן החליף חפצים אישיים, יום-יומיים, עם פליטים מסוריה ועם מהגרים ערבים באיסטנבול. המיצב של לגי חושף את הפליטים ואת המהגרים הנראים והבלתי-נראים של טורקיה. הצופים הולכים בו כמו בדרכים גלויות ונסתרות על פני מפה של נדידה ועקירה.

IKSV_15B_Sahirugureren_248.jpg

ויטור לגי, מבנים לגבולות בלתי נראים מבנים לגבולות בלתי נראים, 2017 (Structures for Invisible Borders Structures for invisible borders)

חפצים מוחלפים, פריט, פחם ועיפרון על נייר, צבע לבן

צילום: Sahir Ugur Eren

IKSV_15B_Sahirugureren_247.jpg

ויטור לגי, מבנים לגבולות בלתי נראים מבנים לגבולות בלתי נראים, 2017 (Structures for Invisible Borders Structures for invisible borders)

חפצים מוחלפים, פריט, פחם ועיפרון על נייר, צבע לבן

צילום: Sahir Ugur Eren

האתר החביב עלי בביאנלה היה בית הספר היסודי היווני גלאטה, אך היו עוד הרבה אמנים ראויים לאזכור שעבודתם הוצגה באיסטנבול מודרן, כמו למשל וולקן אסלן (Aslan, נ.1982 באנקרה) ומחמוד עוביידי (Obaidi, נ.1966 בבגדד).2 עבודת ווידאו תלת-ערוצית של אסלן, Home Sweet Home, שדימוי מתוכה מעטר את כריכת הקטלוג של הביאנלה, מראה שתי נשים שגרות בבית-סירה על הבוספורוס. גם עבודה זו יוצרת זיקה מידית אל משאו ומסעו של המהגר, הפעם באמצעות מניפולציה של זמן ואור.

HSH_VideoStillFromTheLeftChannel copy.jpg

וולקן אסלן, Home Sweet Home, 2017

וידאו חד- ותלת-ערוצי, 6 ד' 50 ש'

באדיבות האמן ו-Pi Artworks

HSH_VideoStillFromTheRightChannel copy.jpg

וולקן אסלן, Home Sweet Home, 2017

וידאו חד- ותלת-ערוצי, 6 ד' 50 ש'

באדיבות האמן ו-Pi Artworks

HSH_VideoStillFromTheCenterChannel copy.jpg

וולקן אסלן, Home Sweet Home, 2017

וידאו חד- ותלת-ערוצי, 6 ד' 50 ש'

באדיבות האמן ו-Pi Artworks

הציורים של מחמוד עוביידי, שכותרתם "עשו מלחמה לא אהבה פרק 3", מבוססים על סיפור חייו של האמן. עוביידי נולד בעירק, עזב אותה בשנת 1991, וכעת הוא חי בקנדה. זיכרונותיו ואוסף הרישומים שלו בונים מחדש את הסיפורים הנוקבים מעירק כאנדרטה חדשה. סדרה אחרת שלו, "פרויקט הבית הקומפקטי" (Compact Home Project), מהשנים 2004-2003, הוצגה בבית הספר היווני גלאטה, שאליו אגיע מיד.

IKSV_15B_Sahirugureren_129.jpg

מחמוד עוביידי, עשו מלחמה לא אהבה פרק 3, 2013-2015

טכניקה מעורבת על בד, 257X2467 ס"מ

באדיבות האמן
צילום: Sahir Uğur Eren

IKSV_15B_Sahirugureren_130.jpg

מחמוד עוביידי, עשו מלחמה לא אהבה פרק 3, 2013-2015

טכניקה מעורבת על בד, 257X2467 ס"מ

באדיבות האמן
צילום: Sahir Uğur Eren

נחזור כעת אל הנקודה באיסטנבול מודרן, היכן ששמענו את צליל החצוצרה: זהו מסד של בניין שלא הושלם. האמנית הצעירה (מאוד) לידיה אורחמן (Ourahmane, נ.1992 בסיידה, אלג'יריה) השתמשה בחוקי הנדל"ן של ארצה כבסיס למיצב למעלה לשמיים ולמטה אל מעמקי הגהינום. היא הניחה מסד לשטח בגודל המינימלי שנקבע בחוק כדי להבטיח שלא יימכר או יהפוך למקום מגורים, והעבירה אותו למוזיאון. על פני הבטון שהתקשה יש שלולית קטנה, שצוות הביאנלה מרענן מדי פעם. ריח חריף של בטון טרי נידף באויר. השלולית היא האספקט הפואטי של העבודה, כמו משיכת המכחול בציור קלאסי.  

IKSV_15B_Sahirugureren_282_retouched.jpg

לידיה אורחמן, למעלה לשמיים ולמטה אל מעמקי הגהינום, 2017

בטון, פלדה, מים, סולו חצוצרה. 280X400X20 ס"מ. סולו חצוצרה 00:48 ד'

באדיבות האמנית
מוצג בתמיכת Jerwood Charitable Foundation
צילום: Sahir Uğur Eren

כשמתקרבים ליציאה נתקלים פתאום בעבודה Crowd Fade: מסדרון ובו ציורי קיר מחוקים חלקית והרוסים. נראה שהאמנית לטיפה אשקש (Echakhch, נ.1974 באל חננזה, מרוקו), ציירה את העולם של היום על הקירות. ציורי התנגדות ממקומות רבים בעולם חוברים יחד ויוצרים קולאז'. השברים על הרצפה מעידים על השחתתם ומחיקתם של הציורים. 

IKSV_15B_Sahirugureren_185.jpg

לטיפה אשקש, 2017 ,Crowd Fade

ציור קיר, 365X2028X136 ס"מ כל אחד

באדיבות האמנית, גלריה קמל מנור (פריז), גלריה קאופמן רפטו (מילנו), גלריה אווה פרסנהובר (ציריך) וגלריה דביר (תל אביב)
הופק בשיתוף קרן Pro Helvetia והמכון הצרפתי לתרבות. מוצג בשיתוף גלריה קמל מנור, גלריה קאופמן רפטו, גלריה אווה פרסנהובר וגלריה דביר
צילום: Sahir Uğur Eren

IKSV_15B_Sahirugureren_347.jpg

לטיפה אשקש, 2017 ,Crowd Fade

ציור קיר, 365X2028X136 ס"מ כל אחד

באדיבות האמנית, גלריה קמל מנור (פריז), גלריה קאופמן רפטו (מילנו), גלריה אווה פרסנהובר (ציריך) וגלריה דביר (תל אביב)
הופק בשיתוף קרן Pro Helvetia והמכון הצרפתי לתרבות. מוצג בשיתוף גלריה קמל מנור, גלריה קאופמן רפטו, גלריה אווה פרסנהובר וגלריה דביר
צילום: Sahir Uğur Eren

IKSV_15B_Sahirugureren_346.jpg

לטיפה אשקש, 2017 ,Crowd Fade

ציור קיר, 365X2028X136 ס"מ כל אחד

באדיבות האמנית, גלריה קמל מנור (פריז), גלריה קאופמן רפטו (מילנו), גלריה אווה פרסנהובר (ציריך) וגלריה דביר (תל אביב)
הופק בשיתוף קרן Pro Helvetia והמכון הצרפתי לתרבות. מוצג בשיתוף גלריה קמל מנור, גלריה קאופמן רפטו, גלריה אווה פרסנהובר וגלריה דביר
צילום: Sahir Uğur Eren

עבודתה של אשקש הייתה אחת מהמרשימות ביותר בביאנלה, מכיוון שהיא תרמה להבנת הקלות שבה סיפור של התנגדות הופך בימינו לחוויה ציבורית באמצעות המדיה החברתית. הטכנולוגיה העדכנית מאפשרת צפייה בפעולות התנגדות בסן פאולו על מסך הטלפון הנייד, בעודנו יושבים בבית באיסטנבול, או הזרמה של דימויים מאזורי מלחמה בשידור ישיר. עבודתה של אשקש משתמשת לשם כך בסיפורה של הפגנה שמתרחשת במקומות שונים בעולם, ומראה שלמרות המרחק הפיזי, הכול קורה באופן דומה ובו בזמן.

אתר הביאנלה המרכזי הבא, מוזיאון פרה (Pera), מציג עבודות של אמנים נחשבים מרחבי העולם, כמו פרד וילסון, לואיז בורז'ואה וברלינדה דה ברויקר (De Bruyckere). המבקרים מוזמנים גם לצפות באוסף המוזיאון, חינם אין כסף. וואז'יקו צ'צ'ח'יאני (Chachkhiani, נ.1985 בטביליסי) הוא אמן מדהים, שהציג בביתן הגיאורגי בביאנלה בוונציה בשנת 2017. בעבודת הווידאו הנוכחית, מסלול חיים (Life Track) משנת 2015, דמות לא מוכרת מביטה בצופים, או אולי להפך. בווידאו של צ'צ'ח'יאני נראה חלון של מוסד סיעודי במבט מבחוץ, כשהוא מצביע על מסלול חיים המתקרב לסופו; לא יכולתי שלא לחשוב באילו דרכים אנחנו יכולים להשפיע זה על חייו של זה. אפשר למצוא בקלות את שכנינו בחיפוש גוגל, לאתר את הדפים שלהם בטוויטר, בפייסבוק או באינסטגרם – כל מה שצריך לעשות זה לבדוק את השמות הרשומים ליד זמזמי דלת הכניסה. ובאותה קלות גם אנחנו עלולים להיחשף על ידי זרים. וזאת בהנחה שבכלל נמצא שם כלשהו ליד הזמזם, כי כולם כל כך חרדים עכשיו... זרימה חופשית של מידע היא לטובה, אבל במקביל ישנה עלייה ברמת החשדנות שגורמת לנו להימנע מיצירת קשר עם אנשים ברחוב או בבניין שאליו עברנו זה עתה. מערכות היחסים, הסיפורים שהיינו עדים להם ופחדינו המועצמים (גם כאשר הם משמשים למטרת התגוננות) מצמצמים את יחסי הגומלין: באופן בלתי מודע אנחנו מניחים הנחות לגבי האדם שניצב מולנו.

SIGEN_001_00091008.jpg

ואז'יקו צ'צ'ח'יאני, מסלול חיים, 2015

וידאו HD חד-ערוצי עם פסקול, 03:34 ד'

באדיבות האמן ודניאל מרצונה, ברלין

בעבודה שבט החולדות (The Rat Tribe) של סים צ'י יין (Sim Chi Yin, נ.1978 בסינגפור) נראים אנשים שרובם הם מהגרי עבודה בבייג'ינג. הם חיים מתחת לפני האדמה בחדרים מעופשים ללא חלונות, שהיו פעם מקלטים, עד שהופרטו ונפתחו לשימוש הציבור.3 הצפייה בעבודה מעלה מחשבות על אי-השוויון ההולך וגובר בחלוקת העושר. אי-השוויון מוביל ליצירת מעמדות חדשים של עובדים שחיים בתנאים נוראים. הגרוע ביותר זה הכורח להשלים עם תנאים אלה. למרות שלכל אזור יש הגדרות משלו ושפה חדשה, הקיום לצד כל האחרים ברחוב מוחק את הגבולות.

SimChiYin-RatTribe-1 copy1.jpg

סים צ'י יין, מתוך הסדרה "שבט החולדות" (The Rat Tribe)

בחלל מוזיאון פרה מתגלה סולידריות מפתיעה: גאזדה אילקין (İlkin), לואיז בורז'ואה, ברלינדה דה ברויקר ומוניקה בונויצ'יני (Bonvicini) מעלות שאלות נוקבות, כל אחת בשפתה היא.
בית הספר היסודי היווני גלאטה היה האתר המיוחד ביותר בביאנלה, בכך שהשתלב עם העבודות ואפשר למיצבים להמריא לגבהים חדשים. בית הספר גלאטה (בטורקית: Galata Rum İlkokulu) נבנה בסגנון ניאו-קלאסי בין השנים 1909-1885, כדי לספק את צרכי הקהילה היוונית ששכנה באזור. הוא חדל לתפקד בשנות השמונים של המאה הקודמת בעקבות שינויים דמוגרפיים ופוליטיים. לאחר שהיה נטוש במשך כעשרים שנה, חזר המקום לפעול כמרכז לאמנות ועיצוב עכשוויים בשנת 2012.

האמנים מרק דיון, ג'ונה פרימן (Freeman) וג'סטין לו (Lowe), פדרו גומס-אגאניה (Gomez-Egaña) ואנדריאה ג'ויס-היימר (Joyce Heimer) ראויים להתייחסות מיוחדת. בכניסה לאתר מקבל את פני המבקרים המיצב של גומס-אגאניה (נ.1976 בבוקרמנגה, קולומביה), Domain of Things. זהו מבנה לא יציב, תפאורת במה של פנים בית. כאשר שחקנים מפעילים את המנגנון שמתחת לבמה, ה'בית' מתחיל גם הוא לנוע. בדומה לעבודות אחרות בביאנלה, המיצב עוסק באופן שבו אנו יוצרים בית או מגדירים מקום כבית, וכיצד הוא נובע מתוך הזהות שלנו.

Domain Of Things (Documentation) from pedro gomez-egana on Vimeo.

IKSV_15B_Sahirugureren_408 copy2.jpg

אנדריאה ג'ויס היימר, 2017

מוזיאון פרה, הביאנלה החמש-עשרה באיסטנבול

צילום: Nicelle Beauchene

הציורים של אנדריאה ג'ויס היימר (נ.1981, גרייט פולס, מונטנה, ארה"ב) מוצגים אף הם בבית הספר היווני. הם תלויים באופן שווה וסימטרי, שקצת מזכיר פיד של אינסטגרם, בעוד שהכותרות רשומות בעיפרון על הקירות, כמו תגובות או הערות. אורח נוסף בבית הספר היווני הוא מרק דיון (נ.1961 בניו בדפורד, מסצ'וסטס, ארה"ב), המציג מיצב שהוא מעין מעבדה, בדומה לתצוגה של מוזיאון למדע. כשפותחים את הדלתות של זוג ארונות העץ שעל הקיר, רואים את העבודה העשבים העיקשים של איסטנבול (The Persistent Weeds of Istanbul), איור של צמח ששרד באיסטנבול למרות תהליך העיור האינטנסיבי, ואת העבודה יצורי המים העמידים של איסטנבול (The Resilient Marine Life of Istanbul), שמראה יצורים ימיים שעדיין חיים במימי הבוספורוס. העבודה, שנוצרה בשיתוף פעולה עם אמנים ומאיירים, מראה משהו שהוא מעבר לתנאיה הפיזיים: צדדים וממדים אחרים של 'בית' והתנגדות. המלה 'התנגדות' חוזרת פעמים רבות בסקירה זו, אולי משום שהיא קיימת בשפע גם בתערוכה בכלל וגם ברבות מהעבודות המוצגות בה.4

IKSV_15B_Sahirugureren_002.jpg

מרק דיון, יצורי המים העמידים של איסטנבול, 2017 (Resilient Marine Life of Istanbul) (בורק דק, איסיק גונר, רייסי קמהי, דנה שרווד, ג'נה וויבר, בריאן מ' וילסון)

ארון עץ, רישומים בצבעי מים. ארון: 75.8X425.5 ס"מ. 64 ציורים, 22.9X15.2 ס"מ כ"א

באדיבות האמן וגלריה טניה בונקדר (ניו יורק)
הפקה ותצוגה בתמיכת Tansa Mermerci Ekşioğlu
צילום: Sahir Uğur Eren

IKSV_15B_Sahirugureren_009.jpg

מרק דיון, יצורי המים העמידים של איסטנבול, 2017 (Resilient Marine Life of Istanbul) (בורק דק, איסיק גונר, רייסי קמהי, דנה שרווד, ג'נה וויבר, בריאן מ' וילסון)

ארון עץ, רישומים בצבעי מים. ארון: 75.8X425.5 ס"מ. 64 ציורים, 22.9X15.2 ס"מ כ"א

באדיבות האמן וגלריה טניה בונקדר (ניו יורק)
הפקה ותצוגה בתמיכת Tansa Mermerci Ekşioğlu
צילום: Sahir Uğur Eren

_IEY6852.jpg

הביאנלה ה-15 של איסטנבול

צילום: Ilgin Erarslan Yanmaz

התערוכה "שכן טוב" הציעה קשת רחבה של קולות ומראות. היא אפשרה לצופים להקשיב לסיפורים של אמנים מכל פינות העולם, גם אלה מארצות העולם השלישי ומאזורים אחרים שסובלים מבעיות כמו הגירה, מלחמות אזרחים, לאומנות ואפליה מגדרית. מהזווית המקומית, "שכן טוב" הביאה תקווה לסצנת אמנות שמסך כבד מכסה עליה. מצב החירום המתמשך, ניסיון ההפיכה דאשתקד, מתקפות הטרור שאירעו בשנים האחרונות, עליית שערי החליפין של האירו והדולר והמבנים הפוליטיים המשתנים ללא הרף – כל אלה יצרו תחושה של איום. כמו כן, בעוד הפוליטיקה הגלובלית ממשיכה להתקדם, מדינות סוגרות את גבולותיהן המשותפים. הביאנלה החמש-עשרה של איסטנבול מדרבנת אותנו לשאול שאלות גלובליות ואקטואליות - קודם כל את עצמנו ואחר כך את חברינו, את בני משפחתנו ואת החברה שאנו חיים בה, וליצור כך שיחה: האם שכן טוב הוא זה שקורא אותו עיתון כמונו? או דווקא מי שמניח לנו לנפשנו? האם שכן טוב הוא הזר שאין אנו חוששים מפניו?5

• 1. קרן איסטנבול לתרבות ואמנות ((Istanbul Foundation for Culture and Arts (IKSV) הכינה קטלוג של הביאנלה, במחיר שווה לכל נפש. השפה והסגנון של המדריך נגישות מאוד אף הן. תיאור עבודתו של לגי במדריך נפתח כך: "אומרים שההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים", משפט פתיחה פואטי שיש בכוחו ליצור מערכת יחסים בין הקורא והעבודה.
• 2. יחד עם זאת, שמענו במשך הביאנלה שעדל אבדסמד (Abdessemed) ספג ביקורות משום שעבודתו הייתה עשויה משנהב.
• 3. "שמעתי על חדרי מרתף מלפני כמה שנים", אמרה סים צ'י יין בראיון. "ואז, בשנת 2010, עיתון מקומי בבייג'ינג הדביק לנוודים שחיו במרתפים את הכינוי 'שבט החולדות', או shu zu בסינית. לתחושתי הכינוי היה בלתי הוגן והחלטתי לתעד את הקהילה שחיה ביקום שמתחת לגורדי השחקים של בייג'ינג". ראו: http://15b.iksv.org/news
  (Accessed, Dec 30, 2017)
  
• 4. "בידיים פחות מיומנות, המלנכוליה שעברה כחוט השני דרך 'שכן טוב' הייתה עלולה להותיר אותנו ללא שמץ של נחמה. אך בעצם התערוכה משיבה לנו את אמונתנו באמנות כדרך התנגדות לגיטימית ועוצמתית". כך כתבה רייצ'ל ספנס (Spence) על הביאנלה בעיתון Financial Times ברביעי באוקטובר, 2017: https://www.ft.com/content/75ffed2e-a373-11e7-.d56-98a09be71849,
  (Accessed Dec 30, 2017)
  
• 5. פרפרזה על רשימת השאלות המופיעה בהקדמה-טקסט אוצרותי-מסע פרסום של הביאנלה: http://15b.iksv.org/agoodneighbour
  (Accessed Dec 30, 2017)