עבודה אחת

המראת חירום: על קופטה איירליינס של חליל אלטינדרה

"העבודה קופטה איירליינס עברה מסלול דומה מאוד לזה של מושאה – מגרמניה לטורקיה ובחזרה, לאורך נתיב עקלקל של ציפיות תלושות". מאט הנסון כותב על העבודה של חליל אלטינדרה בהקשר של משבר הפליטים ושל השפעת האקלים הפוליטי הדכאני בטורקיה על אמנים ואנשי תרבות.

 

תמונות של זיכרון

הדיל אבו ג'והר עוברת בדרכים ובסמטאות של הזיכרון הקרוב, תוך שהיא רומזת למה שמעבר, ומציגה שאלות על המתח בין התמונה והמאורע, ועל החיפוש האנושי אחרי מקום ומשמעותו של המקום

נתזי דם

Crop Marks עבודתו החדשה ביותר של שריף ואכד, היא דיוקן עצמי, תצלום בגודל טבעי, ובו נראה האמן כשראשו ערוף. עלמה מיקולינסקי כותבת על דרמת עריפה זו ומנסה לחקור את משיכתנו אל דימויים של כריתת ראשים, כמו הציור של אנרי רניו המתאר את ההוצאה להורג האכזרית בגרנדה או עריפת ראשו של נד סטארק ב"משחקי הכס". 

באדום, בשחור

בין ניו יורק למארפה שבטקסס עובר מסלול דמיוני, שלאורכו נודדים ומתגלגלים אנשים, צבעים, רעיונות ומורשות. רותם רוזנטל כותבת על עבודתו של ג'וש ט. פרנקו, "בטלילי, בטלאפאלי: שלושה טקסנים באדום ובשחור".

את לא נראית מודאגת, אבל כדאי שתהיי

האמנית תאה טופאיץ' מתארת את השנתיים בהן עבדה על הכנת מיצג חדש בתל אביב שמעורבים בו גם אנשי מוסד ושב"כ. זהו סיפור מתח עם מעקב, חקירות, מפגשים סודיים ושיחות חשאיות. מאמר חדש במגזין תוהו: אנו ממליצים לקרוא אותו בנשימה אחת!

הפצעה של התרחשות

האמנית קרלה גניס, תושבת ברוקלין, משתמשת בטכנולוגיות ייצוג של המאה ה-21 כדי לספר סיפורים באמצעות "מראה דיגיטלית" שבה משתקפים הרהורים על כוח, מיניות, דחיקה לשוליים ויכולת פעולה. גניס מוקסמת מסמיוטיקה דיגיטלית וממקומה של הזהות בתוך ההקשר המעורפל של האמתי והווירטואלי.

הגונב מגנב פטור

מה עשתה מיכל בראור בתיבת הפנדורה שהניח א' לפתחה? יאיר ברק מתאר את מעגלי האשמה שיוצרת עבודתה של מיכל בראור, ״אוסף לא פרטי״, לנוכח מזוודת תצלומים גנובה, שבתחתיתה תקווה.

ילד עם מצלמה

בשנים 2008-2009 תיעד דוד ריב את מאבק התושבים בניעלין נגד בניית גדר ההפרדה. בטקסט קצר זה הוא מתמקד באחד הציורים שצייר בעקבות הפעילות הזאת.