עינוגי הבשר האחר

צייר שהפנים את המבט המערבי האוריינטליסטי, אמן סוג ב' שזכה להכרה כחלק מתשלום מס שפתיים של הטייט מודרן לקהילה ההודית הבריטית, או אמן שמציע מבט חד, מורכב וחתרני על זהות, חברה ומיניות? בר ירושלמי כותב למגזין תוהו על הרטרוספקטיבה של הצייר יליד הודו בופן קאקהר בטייט מודרן

מודעה

אנו מזמינים אתכם לבקר בחנות המקוונת ולרכוש הדפסים במהדורות מוגבלות כדי לתמוך בתוהו

למבקר המערבי בן המאה ה-19 בתת-היבשת ההודית, המפגש עם החלום האוריינטלי היה מעין מזוודה מלאה במטפחות צבעוניות ותשוקות אסורות. גם בחלוף המאות, נדמה שאיננו מרפים את אחיזתנו במזוודת הקסמים. האוריינט היה ונשאר "אופיום להמונים" עבור המערב המודרני.

הכניסה אל תערוכת הרטרוספקטיבה של בופן קאקהר (Bhupen Khakhar) בטייט מודרן (Tate Modern) לא רק מאשררת את הזיית התרבות האוריינטלית, אלא גם מאכילה אותנו מנת יתר ממנה. תערוכתו של קאקהר, דמות שאינה מוכרת מאוד בזירת האמנות העכשווית בלונדון, יכולה לפתוח צוהר אל היחסים הסבוכים בין הודו לממלכה המאוחדת. העובדה שהטייט בחר להקדיש רטרוספקטיבה לאחד האמנים המשמעותיים בהודו של סוף המאה העשרים הנה חלק ממסע פיוס ארוך ומתמשך שאותו המוסד מנהל עם הקולות הלא-נשמעים של תולדות האמנות. זהו ניסיון (לעתים כושל) להפנות מבט אל מקורות ידע ונרטיבים חלופיים, או מקבילים, למודרניזם, המתנגן כמו תקליט שבור במוחו של כל מי שגדל על ברכי תולדות אמנות המערב.

 

T07200.jpg

Bhupen Khakhar, You Can’t Please All, 1981
בופן קאקהר, אי אפשר לרצות את כולם. 1981.
שמן על בד, 1756X1756 מ"מ. טייט מודרן, לונדון
© בופן קאקהר

 

התערוכה של קאקהר, שנפתחה ביוני האחרון, עוררה לא מעט גלי זעם בקרב קהילת האמנות בהודו ובנגלדש, עקב ביקורת קוטלת של ג׳ונתן ג׳ונס (Jones), מבקר האמנות של הגרדיאן. טענתו של ג׳ונס פשוטה: לא ברור מדוע בוחר הטייט ליצור רטרוספקטיבה לאמן כקאקהר (שאותו הוא מגדיר כ״מיושן, אמן סוג ב׳ השקוע בקפסולת הזמן של אמנות ניאו-פיגורטיבית של שנות ה-80״), כאשר אמנים כגון דיוויד הוקני (Hockney) ופרנק אאורבך (Auerbach) נאלצים להסתפק בתערוכות צדדיות בטייט בריטן (Tate Britain). מה הופך אמן זה לחשוב לעומת אמנים אחרים בני זמנו?

 

ID_74_lowres.jpg

Bhupen Khakhar, Death in the Family, 1977 Oil paint on canvas. Victoria and Albert Museum
בופן קאקהר. מוות במשפחה. 1977
שמן על בד. מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון

© עזבון בופן קאקהר

 

יש קושי מסוים בצפייה ראשונה בעבודותיו של קאקהר (1934-2003), שמשתמש באופן מופגן באותה מזוודת תרבות אוריינטלית. ציוריו, המתאפיינים בשלל אזכורים מהמיתולוגיה ההודית, יוצרים מסך של תרבות חזותית מקודדת, בליל של סמלים שפותח חלון אל היומיום של האמן, אבל משאיר את הצופה המערבי ללא יכולת להבין את הנראה. באחת מהעבודות המוקדמות בתערוכה, פנים של מקדש הינדי 3 (Interior of a Hindu Temple III), מ-1965, אנו עדים להתגבשות השפה הציורית של האמן. הוא מפשט את המקדש לכדי איקונה בסיסית, שניבטת אלינו משלושה זוגות עיניים, מצוירים על רדידי אלומיניום מודבקים. המקדש כמו מחזיר מבט אל הצופה. הוא אינו מתפקד כפיגורה אלא מסמן קידוד תרבותי שנשאר בלתי קריא עבור המבקר האקראי במוזיאון. עבודה ראשונית זו הינה סימן לבאות בעבודתו של קאקהר, המשחק באיקונוגרפיה ההודית ככלי חיזור ותקשורת עם הצופה.

 

Interior of a Hindu Temple.jpg

בופן קאקהר. פנים של מקדש הינדי III. 1965
בופן קאקהר. 1965. פנים של מקדש הינדי III.
מדיה מעורבת (נייר מודפס, צבע ונייר אלומניום) על עץ. באדיבות המוזיאון לאמנות וצילום

© עזבון בופן קאקהר

 

קאקהר היה בן 13 כאשר הסתיימה השליטה הבריטית על הודו ב-1947 והודו המודרנית הכריזה על עצמאותה.1 הוא בן הדור שחווה את אירועי החלוקה הדרמטיים. פעולתו כצייר הנה תוצר מובהק של עיסוק בזהות הנע בין מקוֹמיות לבין השפעות חיצוניות, אירופאיות ברובן. זהו עיסוק מוכר לכל מי שחי בצלה של תרבות כובשת, אולם קאקהר משחק תפקיד כפול בציוריו. הוא מכיר היטב את תולדות אמנות אירופה ומזהה את עצמו כממשיך דרכם של הפרימיטיביסטים, ובראשם אנרי רוסו (Rousseau). ציוריו הם סופרמרקט של ציטוטים מהאמנות המערבית, אולם על ציטוטים אלה קאקהר בונה את זהותו הפרטית, המקומית; "תופס טרמפ" על גבה של אירופה המודרניסטית.

 

ID_67 TC.jpg

Bhupen Khakhar, Man Leaving (Going Abroad), 1970 Courtesy of Tapi Collection, India
בופן קאקהר. אדם עוזב (נוסע מחוץ לארץ). 1970
באדיבות אוסף טאפי, הודו.

© עזבון בופן קאקהר

 

בעבודה מעט יותר מאוחרת, חייל מוקטי בהיני עם רובה (Mukti bahini Soldier with a Gun) מ-1977, מופיע דיוקנו של "לוחם חופש" בנגלדשי, מצויר כשהוא מחזיק רובה המופנה אל עבר חזהו, ומסביבו סצנות של ארטילריה ושל חיילים שמפנים את כלי נשקם אל הדמות המרכזית. הציור מתייחס ישירות ללוחמי תנועת הגרילה הבנגלדשית שלקחו חלק במלחמת העצמאות של בנגלדש. דבר מה בסגנונו הציורי של קאקהר מזכיר לי דווקא מופעים מהאמנות הישראלית - אני חושב על דיוקן עצמי עם פרח (1922) של ראובן רובין, על רקע תל אביב הנבנית, או נופי טבריה של נחום גוטמן. הלוקליות מזוהה מיד, גם אם היא איננה שלי. תיאורי ״גוף-נוף״ אלה הם משאת נפשו של כל מי שעוסק בניסיון ההגדרה של זהות בתוך אדמה זרה.

 

Mukhti Bahini Soldier.jpg

Bhupen Khakhar, Mukhti Bahini Soldier, 1972 Oil paint on canvas. Collection Devinder and Kanwaldeep Sahney. Photo: Pablo Bartholomew
בופן קאקהר. חייל מוקטי בהיני. 1972
שמן על בד. אוסף דווינדר וקנוואלדיפ סאהני.

צילום: פבלו ברטולומיו

 

אם נחזור לביקורת של ג'ונס על התערוכה, נדמה שעבור המבקר הציור נמדד על פי יכולתו לענות על קריטריונים קבועים מראש של ההיסטוריה של הציור המודרני. על פי אמות מידה אלו, אין חדש תחת השמש בעולמו של קאקהר והוא משמש רק כמכונת שכפול לרומנטיקה מודרניסטית. ג׳ונס אמנם מעלה שאלות טובות בנוגע למנגנון הפנימי של בניית ערך בעולם האמנות (קשה להתעלם מכך שערך העבודות יעלה כעת פי כמה בשוק) - כמוהו, גם אני נזכר ברשימה של אמנים כמו קאקהר שלא עברו את דלת הטייט - אך בהתבצרותו בעמדתו הוא נותר עיוור לתכנים אחרים שהתערוכה מעלה, ובעיקר לחלון ההזדמנויות שהיא מציעה לזהויות לא מערביות.

לדוגמה, אי אפשר לקרוא את התכנים החזותיים בעבודתו של קהקאר ללא הכרה ביחסים שהתפתחו בין המבט של בריטניה אל האוריינט במאה ה-19 לבין המערך החברתי של הודו לאורך המאות. בעבודות מסוימות, נראה שקאקהר בוחר במופגן לאמץ את השפה החזותית של המערב, למשל בעבודות המזכירות גלויות מצוירות מן המאה ה-19 שהיו נפוצות ברחבי האימפריה הבריטית ותיארו סצנות מחיי היומיום באזורים תחת שליטת הממלכה. בסדרה אחרת של ציורים, דיוקנאות משנות ה-70, מתבונן האמן בדמויות שונות במרקם החיים של עירו: מתקן השעונים, מנקה החלונות, רואה החשבון, האטה-יוגי בשעת מדיטציה. קאקהר עצמו עבד כרואה חשבון רוב חייו, וניכר שהוא מכיר מקרוב את מצבם של המצוירים בקריקטורות האנונימיות, אנשים לכודים בתוך מעמדם ותפקידם. בסדרות אלה, מבטו של קאקהר נע בין נאיביות להתבוננות חדה במערך החברתי סביבו, כאשר ציוריו מבקשים להאיר את הדמויות חסרות השם המרכיבות את עולם הקאסטות ההיררכי בו חי.

 

One of eleven paintings of occupations.jpg

Artist unknown, One of eleven paintings of occupations ca. 1870. Trichinopoly, India (made)
אמן לא ידוע. אחד מסדרת אחד-עשר ציורים של כיבוש. בערך 1870.
טריכינופולי, הודו

© מוזיאון ויקטוריה ואלברט

 

Janata Watch Repairing.jpg

Bhupen Khakhar, Janata Watch Repairing, 1972  Vivan Sundaram and Geeta Kapur
בופן קאקהר. ג'נטה מתקן השעונים. 1972
ויואן סונדרם וגיטה קאפור

© עזבון בופן קאקהר

 

הרישום איש עם קטרקט (1989, Man with Cataracts) הנו פורטרט עצמי נוגע ללב, בו נראות עיני האמן מחוררות בעשרות חצים קטנים, זיכרון למחלת הקטרקט ממנה סבל לאורך השנים. הוא מביט קדימה במבט עיוור, עיניו רואות דבר מה שאנו איננו רואים. מיתוס הנביא העיוור שרואה אל מעבר למציאות הפיזית מתגלם דרך דיוקנו של הצייר שאינו רואה. ומאוחר יותר, קשה לא לחייך אל מול ההומור העצמי שבעבודה הזקן מווסאד שהיו לו חמישה פינים ואשר סבל מאף נוזל (1995,An Old Man from Vasad Who Had Five Penises and Suffered from a Runny Nose) ובו נראית דמות ישובה בעלת חמישה אברי מין המופנים לכל כיווני הרוח - אילוסטרציה לגבר מזדקן ושטוף זימה, שקורצת אל הקוסמולוגיה ההינדית על שלל אליליה מרובי הידיים.

עבודה נוספת שמפגינה את עיסוקו של האמן בגופניות ומיניות היא יאיאטי (Yayati, 1987), המבוססת על סיפור ממחרוזת סיפורי ה"בהגווטה פורנה" (Bhāgavata Purāṇa), אחד הטקסטים המכוננים בספרות ההינדית, שמגולל את סיפורו של המלך יאיאטי, אשר קולל על ידי אביה של אשתו והזקין טרם זמנו. בנו הצעיר פורו (Puru) מרחם על האב ומעניק לו את נעוריו שלו בתמורה לזקנת אביו. הסיפור מסתיים כאשר יאיאטי, לאחר אלף שנים בהן חי והתנסה בתענוגות הגוף, העביר את הנעורים לבנו כשמצא שהחיים הארציים הם חסרי טעם. מאז הקדיש את עצמו לפן האלוהי וחסר הגיל של הנשמה. קאקהר נותן פירוש ארוטי ומלא תשוקה לאותה מעשייה. פורו הצעיר זהוב השער מרחף מעל יאיאטי, ששוכב מתחתיו זקוף איבר - תיאור לירי לרצון האולטימטיבי להתאחד עם האהוב אך גם ביטוי ליחסים הטעונים בין גבר צעיר למבוגר, והקבלתם למערכת היחסים בין האב לבן בסיפור המקורי.

 

Yayati_lowres.jpg

Bhupen Khakhar, Yayati, 1987 Oil on canvas. 170 x 170 cm. Private collection
בופן קאקהר. יאיאטי. 1987
שמן על בד, 170X170 ס"מ.

אוסף פרטי

 

בעבודות אלה מתגלה קאקהר כפוליטיקאי נשכן וערני אשר אמנם מנהל בציוריו דו-שיח עם המערביות, אך אינו ממהר להתמסר אליה ודבק באופן מופגן בשפתו המקומית והאישית, שמערבת מסורות מקומיות יחד עם הביוגרפיה האינטימית והגופנית של חייו. קאקהר, שהתעניין במסורת הבאקטי (Bhakti), פרקטיקה רוחנית הדוגלת בהתמסרות טוטלית לאהבת אל מסוים, בחר להשתמש במפגשיו המיניים כזיקוקין די-נור חושניים שמאירים מודל עולם רעיוני, בו הזהות העצמית נחווית קודם כל דרך מסננת האיקונוגרפיה של המסורות המקיפות אותה.

 

ID_40_lowres.jpg

Bhupen Khakhar, Night, 2002 Oil paint on canvas. Courtesy of Kiran Nadar Museum of Art (New Delhi, India)
בופן קאקהר. לילה. 2002
שמן על בד. באדיבות מוזיאון קיראן נדר לאמנות, ניו דלהי, הודו

© עזבון בופן קאקהר

 

מי שביקר לאחרונה בתערוכות המתחלפות של הטייט בוודאי מכיר את הזהירות החונקת שבאמצעותה מחלקת החינוך מכבסת ביעילות כל אינפורמציה "בעייתית" שמועלה בחללי התצוגה, עד כדי איבוד התוכן. הטקסטים אמנם מפליגים בסיפורים על דמותו האמיצה של קאקהר כהומו מוצהר ועל עיסוקו המופגן בתיאור יחסיו עם אהוביו לאורך השנים, ומוסיפים ומאזכרים כיצד יכול היה לקיים בחופשיות את זהותו בשנות שהותו בבריטניה, בעוד שבהודו האיסור על יחסים בין גברים עדיין תקף. ועם זאת, קשה שלא לשים לב להתראה האירונית בכניסה לאחד מחדרי התערוכה, שמזהירה את הצופים מפני דימויים ״בעלי תוכן מיני״. נדמה שהאמביוולנטית האינפורמטיבית מצביעה על חוסר הדמיון של המוסד, שמעדיף להציג תמונת מצב חד-ממדית ומשעממת בתקינותה הפוליטית במקום מתן נופך אמתי ומורכב לחייו ועבודתו של האמן, אשר הפוליטיות שלו בוודאי אינה מסתכמת באהבתו לציור איברים זקורים.

 

ID_18_lowres.jpg

Bhupen Khakhar, Hathyogi, 1978  Courtesy of the Estate of Bhupen Khakhar/National Gallery of Modern Art (NGMA), New Delhi
בופן קאקהר. ראש פצוע של ראג'ו. 2001
באדיבות עזבון בופן קאקהר והגלריה הלאומית לאמנות מודרנית (NGMA), ניו דלהי

© עזבון בופן קאקהר

 

התערוכה מגיעה לשיאה בסדרת ציורים שנעשו לקראת סוף חייו של האמן, אשר מת ממחלת הסרטן ב-2003. הסצנות הארוטיות ומלאות הצבע מחייו הקודמים מתחלפות בציורים אפלים של החיים בצל המחלה. רגעי הסבל והעליבות מתוארים בנדיבות נועזת, כמו יומן פרטי עמוס בכרוניקה של חיים מתפוגגים, מעין מבט אל פנים גופו של האמן. בעבודה קטנה בצבעי מים, מערות סרי לנקה (Sri Lanka Caves, 2002), שנעשתה שנה לפני מותו, נראה שכבר לא נותר דבר לתאר, וכל שנשאר הוא אוסף כתמים חומים דמויי צואה, אשר במבט מעמיק חושפים דמויות דהויות המתכופפות בתוך סבך מנהרות תת קרקעיות. רגעיו האחרונים של האמן הם עדות מרגשת לאופן שבו הציור עצמו משתנה. העיסוק העצמי בגוף החולה הופך לפצעים המשאירים סימניהם על הנייר הסופג. נראה שקאקהר בסוף ימיו חווה את הציור בצורתו הגופנית ביותר. הוא נוטש את עיסוקו כמספר סיפורים ופונה אל חקירת פעולת הציור הבסיסית: שכבות של צבע שנערמות זו על זו, עדויות זכרון לבשר בן החלוף.

 

ID_25.jpg

Bhupen Khakhar, Injured Head of Raju, 2001  Courtesy of Estate of Bhupen Khakhar/ National Gallery of Modern Art (NGMA), New Delhi
בופן קאקהר. ראש פצוע של ראג'ו. 2001
באדיבות עזבון בופן קאקהר והגלריה הלאומית לאמנות מודרנית (NGMA), ניו דלהי

© עזבון בופן קאקהר

 

קשה לעמוד על הסיבות שבעטיין בחר הטייט להעמיד תערוכת יחיד לאמן כקאקהר. בהסתכלות ארגונית, מעניין לציין שהתערוכה נפתחה לצד רטרוספקטיבה גרנדיוזית למונה חאטום (Hatoum), הסופרסטארית של המזרח התיכון, דבר המחדד ביתר שאת את שאלת ההישרדות של ציוריו הפיגורטיביים, הספק-נאיביים של קאקהר. האם התערוכה הנה רק ״מס שפתיים״ מצד המוזיאון לקהילה ההודית, או שמא מסתתרת פה החלטה אמיצה של מוסד שמבקש להפוך את עורו? קאקהר הוא אכן עוף מוזר במסדרונות היכל התהילה הלונדוני, אך העובדה שהצליח לחמוק מתחת לרדאר עד כה היא שהופכת אותו למעניין עוד יותר - כחפרפרת שהגיחה מעולם אחר כדי להשאיר את חותמה, וכתזכורת לקיומן של הסתעפויות ונתיבים מלבד זה של מבקר אמנות בריטי אחד.

 

הרטרוספקטיבה של בופן קהאקר "אי אפשר לרצות את כולם" ("You Can't Please All"), אוצרים: כריס דקרון ונדה רזה (Raza), מוצגת במוזיאון הטייט מודרן מה-1 ביוני עד ה-6 בנובמבר 2016.

  • 1. בהקשר זה מעניינת התערוכה ״נקודת מגוז״, באצירת אור תשובה, שחלקה הראשון הוצג בחודש דצמבר 2015 בבית הגפן בחיפה וחלקה השני במאי 2016 בארטפורט בתל אביב. התערוכה עסקה בנרטיבים המשותפים למזרח התיכון ולתת-היבשת ההודית בשנים 1947-1948.