חגי אולריך

חגי אולריך, בוגר התכנית לתואר שני באמנויות של בצלאל (2015) והתואר הראשון באמנות של הפקולטה לאמנויות המדרשה - בית-ברל (2012), הוא אמן שיוצר בצילום, ניו-מדיה, אמנות מבוססת-עדשה (lens-based) ומיצב, שעבודותיו הוצגו בבמספר תערוכות בארץ (ביניהן גלריה אחד העם תשע, מוזיאון הצילום הפתוח תל-חי, מוזיאון העיצוב חולון, גלריה עזריאלי ועוד) ובתכניות רזידנסי בארץ ובחו"ל (ביניהן La Non-Maison Residency, באקס-אן-פרובנס, צרפת ב-2019, וברזידנסי סמינר הקיבוצים ב-2022). 

אולריך הוא אוצר עצמאי וכותב על אמנות עכשווית, צילום ותרבות, שמאמריו התפרסמו מאז 2011 במספר מגזינים מקוונים ("תוהו", "הפרוטוקולים", "פלטפורמה") ומ-2016 עובד כרכז מערכת "תוהו"; ב-2014 אצר את תערוכתו הראשונה ב"גלריה הירוקה", במוזיאון אשדוד לאמנות ומאז 2018 אוצר במשותף את תערוכות "לחם ושושנים" השנתיות; מ-2020 מתפקד כאוצר "לחם ושושנים - הגלריה" ברחוב העלייה 45 בתל-אביב (ביניהן "Picket Lines: תערוכה קבוצתית”, “ארטישוקים: לריסה מילר", “שתיהן אתה אחת: ערבה אסף", ואירועי פרפורמנס ביניהם, "מיצגים לקירוב חברתי", "אתר היכרויות"); מאז 2023 אוצר את תערוכות "גלריה בית המשאבות" בנווה שאנן, בניהול עיריית תל-אביב.

אולריך הוא זוכה מלגת TIAF (הקרן לחקר אמנות ישראלית) של החוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב (2019); זוכה הצטיינות יתרה בתכנית לתואר שני באמנויות של בצלאל (2015); מענק מלגת TA של התכנית לתואר שני בצלאל (2014); ופרס הצטיינות באמנות מטעם המחלקה לאמנות של הפקולטה לאמנויות המדרשה - בית-ברל (2012).

תיירת בביתך: שיחה עם שאשא דותן

האמנית שאשא דותן אצרה לאחרונה תערוכה וירטואלית ובה עבודות שעוסקות בתחושת הזרות של מהגרים, שהיא עצמה ביניהם. חגי אולריך שוחח איתה על התערוכה ועל עבודותיה, בהן היא שטה בסירת קנו בסלון, מזמינה חשפן לדירת מגורים, ומקימה מיצב-אוהל ומארחת בו עבודות של נשים מהגרות.

על קשרים, חיבורים ומשחקי מזל

"ההימור, הסיכון ומשחקי המזל מצויים באופן שבו מבנה כלשהו, גוף לדוגמה, יכול לנוע בין אקטיביות ופסיביות, בין שליטה וכניעה לגורל או לאחר." חגי אולריך על פסליו של דניאל אוקסנברג בתערוכה "ידיים מזיעות".

אשליות אופטיות

חגי אולריך משוחח עם אורׇן הופמן על התבוננות, צילום, פרספקטיבה ואשליות אופטיות, על סזאן, אלברס ווסרלי ועל פרפורמטיביות בצילום, בעקבות תערוכתו של הופמן "לב חולה-אהבה", שהוצגה לאחרונה ב"לובי - מקום לאמנות".

 

 

של מי האדמה הזאת?

בפרויקט המתמשך "הדרך לעין חרוד" יוצאת אפרת גל-נור בעקבות מסעו של רפי, גיבור ספרו של עמוס קינן. בשורה של תערוכות ואירועים היא מעוררת שאלות פוליטיות על גבולות וחופש תנועה, ומפנה מבט רפלקסיבי אל האופן שבו המרחב בנוי באמצעות כתמים - פעולה ששואלת לא רק על מה מסתכלים, אלא איך מסתכלים.

 

צילום מקומי

מדוע במשך שנים רבות לא לימדו במחלקה לצילום של בצלאל, על גלגוליה השונים, על פועלם של צלמים מקומיים? האם היה כאן צילום מקומי שעסק בזיקה שבין האדם למקום? חגי אולריך מנסה לבחון את תולדות הצילום המקומי בעקבות ספרה של נועה צדקה, האמת הפוטוגרפית אמת טבעית היא - כרוניקה של מחלקה לצילום.

 

הבת הראשונה של הקונפדרציה

תערוכתה של אפרת ויטל "וויני (בת אמיתית)" שהוצגה לאחרונה במשכן האמנים בהרצליה מעלה אל פני השטח את הכחשת והדחקת ההיסטוריה הבעייתית של גזענות, עבדות וקולוניאליזם במדינות דרום ארצות הברית. חגי אולריך ביקר בתערוכה ומציע לחשוב עליה גם בהקשר המקומי.

הסוואה גלויה

ספרו של דור גז, "אוריינטליזם טרום-ישראלי: דיוקן מצולם" מתמקד בסוגת תצלומים מן העשורים הראשונים של המאה העשרים כמקרה מקומי, ייחודי ומורכב של אוריינטליזם חזותי. חגי אולריך סוקר את הספר ומציע הרחבה של הדיון דרך ערכיה ומאפייניה של אמנות המיצג.

אשליה אודות הבנה

כדי לראות את הפסלים גדולי הממדים בתערוכת היחיד של ריצ'רד דיקון בגלריה העירונית של פראג הצופה צריך להתקרב, להתכופף, להרים את ראשו, להתמקד בפרטים הקטנים ואז שוב להתרחק ולהביט בפסל המלא. פעולות המחקר שהצופה מבצע בעזרת גופו ותנועתו בחלל הובילו את חגי אולריך לנסות להבין כיצד דיקון מצליח לתת ביטוי פיזי לרעיונות, סמלים וסימנים שאי אפשר באמת להמחיש בחלל ובזמן.

 

עמודים