מיצג

בחזרה לאקרה: בין נינה סימון, אמה אטה איידו, פסבינדר וה"קוקטס"

ספרו החדש של האמן והחוקר האמריקני מליק גיינס, "פרפורמנס שחור בשולי השמאל: היסטוריה של הבלתי אפשרי", נע בין ניו יורק וסן פרנסיסקו, פריז ומינכן, אקרה ולאגוס. הוא מציע דיון חיובי ומלא חיים בשלל יצירות במה, אופנה, קולנוע, טלוויזיה ומוזיקה. סעדי ניקרו סוקר את הספר ודן בהצטלבויות הרבות המתרחשות בו בין תיאטרליות, גזע, סובייקטיביות ומיניות.

 

האיש בקופסה

האם אפשר לדבר על ג'נטריפיקציה (או התחדשות עירונית) בהקשר של קולוניאליזם ואדמות גזולות? מהי משמעות הבעלות על הקרקע? רנא עסלי מעלה שאלות בעקבות ביקור במיצג האיש ההוא בקופסה ההיא של האמן הפלסטיני רביע סלפיתי.

 

כוריאוגרפיה מאורגנת: שיחה עם דנה יהלומי

דנה יהלומי משוחחת עם אלינור סלומון על עבודתה של קבוצת "תנועה ציבורית" במרחב הציבורי, על התפקיד הפוליטי של המוזיאון והאוספים שבו ועל טכנולוגיות של העברת מידע. זוהי שיחה שניה שמתפרסמת במסגרת שיתוף פעולה בין תוהו לארגון קדיסט.

מגדר וחושים: האמנות של אניסה אשקר

עבודתה של אניסה אשקר משתמשת בחושים השונים כדי לעשות פרובלמטיזציה להצטלבות הקטגוריות שמרכיבות יחד את זהותה הרב-שכבתית. טל דקל מבקרת בתערוכתה וכותבת על השימוש שאשקר עושה במכלול החושים כדי לערבב קטגוריות, לנטרל ולפרק אותן.

הסוואה גלויה

ספרו של דור גז, "אוריינטליזם טרום-ישראלי: דיוקן מצולם" מתמקד בסוגת תצלומים מן העשורים הראשונים של המאה העשרים כמקרה מקומי, ייחודי ומורכב של אוריינטליזם חזותי. חגי אולריך סוקר את הספר ומציע הרחבה של הדיון דרך ערכיה ומאפייניה של אמנות המיצג.

אתרים מטפוריים

בתוך חוסר המחויבות הכללי של התערוכה המרכזית בבינאלה בוונציה השנה, אבי לובין מבקר בשלושה פרויקטים משמעותיים ומעניינים, שמציעים אתרים מטפוריים ומרחבים של התנסות ושיתוף פעולה.

דיוקן האמן כאיש לא-צעיר או: מעשה בשני דובים

עם סיום עונת תערוכות הבוגרים בבתי הספר לאמנות, חוזרת טלי תמיר דווקא לעבודתם של שני אמנים ותיקים - דב אור-נר ודב הלר - ותוהה כיצד הרדיקליות שהצליחה לחבר אוונגרד עם ערכים חברתיים, לחצות קווים ולהמיס גבולות קונספטואליים וגיאוגרפיים, לא מצאה את מקומה במוזיאונים המרכזיים.

שתי נקודות מבט (חלק ב'): יחסי חליפין דיאלוגיים

בחלקו השני של המאמר בו הוא מנתח את עבודתו של אכרם זעתרי מכתב לטייס שסירב (2013), נואה סימבליסט דן בעבודה מוקדמת יותר של זעתרי שכללה שיחה עם הקולנוען והאמן הישראלי אבי מוגרבי. סימבליסט בוחן את העבודה מבעד לפריזמה של יחסי חליפין דיאלוגיים, תוך הסתמכות על המושג "אמנות דיאלוגית", שניסח גרנט קסטר, ועל אבחנותיה של אלה שוחט אודות פוליטיקת הזהויות של יהודים ערביים או מזרחיים.

סטיות מהתסריט: על "סטליניזם של יחסים - המחזמר" מאת מייקל פורטנוי

הצופה במופע של מייקל פורטנוי בויטה דה ויט מרגיש כאילו הוא מבקר במחלקה פסיכיאטרית פתוחה, שהמטופלים בה אינם מסוגלים לבטא את מחשבותיהם באופן בהיר ובמקום זאת פולטים את מה שהם כבר יודעים בזרם תודעה בלתי מסונן. נועם תורן נכח במופע ושוחח עם מנהלת המוסד, דפנה איאס. הוא חולק את רשמיו עם מגזין תוהו.

עמודים