זיכרון

עבור מחמוד דרוויש, לצד היותו של הזיכרון כלי התנגדות להכחדה, הוא גם מוות סמלי של זהות והיסטוריה. הוא כופה סוג של קיפאון והיסחפות בכאב ישן, כאשר האדם נלכד במעגל של עצב על אובדן העבר. בקריאתו את ״זכר לשכחה״, ראא׳ד אבו סעאדה שואל, כעזתי, על תפקיד הזיכרון במאבק הפלסטיני המתמשך ובזהות הישראלית הקולקטיבית.

עבור פלסטינים החיים בפלסטין ההיסטורית ועבור אלו המכונים "פליטים פלסטינים", הנכבה של 1948 מעולם לא הסתיימה. זיכרון זה מעצב את הזהות הפלסטינית, אך האם מדובר דווקא בחוסר נרטיב שקיים כבר עשרות שנים? נור סעיד מנתחת גורמים המעכבים את החברה הפלסטינית מלהשקיע באמנויות, תוך הדגשת חשיבות הסיפור והתיעוד של חוויה לאומית אל מול שכחה.

רולא ג'ירייס שוחחה עם האמנית הפלסטינית למיס ח'ורי על שייכות וזהות, על זיכרון ואינטואיציה, ועל האופן שבו צורה, קול ותנועה מופיעים בעבודות האמנות שלה.

שאלות רבות עולות כאשר חושבים על זיכרון, על שמות, על היעדר שמות, שאלות שנשענות במהותן על חושים ועל ספונטניות, אשר מכתיבים את הקשר שלנו עם אהבה, שנאה, אינטימיות, נטישה, רעב, פחד, וזיכרון.