במאמר זה, הגוף הפלסטיני נבחן לא כיישות פיזית בלבד, אלא כמשטח סימבולי דרכו משודרות פרקטיקות של שליטה ונכתבות מחדש מערכות של סכסוך. מהמגרש אל התמונה, מהדיכוי אל ההתנגדות -המאמר עוקב אחר האופן שבו הגוף נרדף, נצרך, ומיוצג מחדש, תוך עיון באפשרות להשיב לו משמעות וריבונות מתוך המרחב החזותי עצמו.
כיצד אנו מגיבים לסבל בהווה ללא היתרון של ריחוק היסטורי? אמיר נסאר מציע שנשקול מחדש איך אנו מתמודדים עם דימויים של סבל.
בעקבות מספר ספרים שיצאו לאחרונה על ומאת ג’ון ברג’ר, בסמוך לפטירתו של המבקר ב-2017, סעדי ניקרו צולל אל כמה מכתביו ורישומיו של ברג’ר, וחוקר את הדחפים הטרנספורמטיביים המניעים את גישתו ההקשרית, המולקולרית ודמוית-הקונסטלציות של ברג'ר, ואת הרלוונטיות שלה למשבר העולמי העכשווי.
בתערוכה הקבוצתית "Constelação Clarice" (קונסטלציית קלריס) ממוקמים לראשונה כתביה של קלריס ליספקטור בתוך סצנת האמנות של זמנה. האנה ברוקמולר סוקרת את התערוכה ב-IMS פאוליסטה בסאו פאולו, שם מצאה את הביצה שהיא נקודת ההתחלה.
האם פרקטיקה אמנותית של ניכוס מחדש ותיקון יכולה לעשות דה-אוריינטליזציה לדימוי אימפריאליסטי? מרגריטה פורסטי כותבת על היבא י' אמין, ששחזרה תצלום מהמאה ה-19 של הרמון במצרים כשטיח קיר.
רשימה מצולמת מאת גרדה פליוסיטה עבור הגליון המיוחד "מצבים משותפים".
שברירים מהעבר, פחד, וחלומות של זרים.
איריס חסיד חושפת ב"מקום משלנו", פרויקט הצילום החדש שלה, את החיים, את השאלות ואת הדילמות החדשות-ישנות הנוגעות לזהות הערבית בתוך מדינת ישראל, והפעם - מנקודת מבט נשית. היא מתעדת את החיים החצויים לשניים ואת השאיפה למקום "שלישי" שיפייס בין הזהויות.
מפגש ראשון במסגרת טור חדש של ביקורי סטודיו מאת מיכל ב. רון, המתגוררת בברלין. עם פרוץ המגפה, הטור התפתח וקיבל צורות חדשות. במרכזו של כל מפגש יעמוד דיון בעבודות של אמנ.ית אחר.ת, ממנו נובעות גם מחשבות על התנאים העכשוויים של אמנות ושל החיים.
בפרק השלישי של הטור שלה, גוני ריסקין מנצלת את ההקלה בהגבלות כדי לצלם סדרת פורטרטים עם סטיילינג ומאפרת. למען הזהירות, היא מצלמת על גג באור טבעי ובאוויר הפתוח, משתמשת במדחום ללא מגע כדי למדוד חום למצולמים, לעצמה ולמאפרת, ועושה סטיילינג שמבוסס על בגדים מהארון הפרטי של המצולמים, עם השאלות מבחוץ במקרים נחוצים בלבד.
