ממחקר והתבוננות מחודשת בתערוכת אמנות לבנונית מודרנית משנת 1943, דרך כתיבה עבור כתב עת עצמאי לאמנות, לניהול משותף של גלריה שמנוהלת על ידי אמנים בברוקלין – חכים בשארה התנסה בפרקטיקות אמנותיות שונות בשנים האחרונות. דוד דובשני נפגש לאחרונה בניו יורק עם הכותב, האוצר והאמן הפלסטיני לשיחה על יוזמות מרובות אלו, וכן על סצנת האמנות בניו יורק בתקופת טראמפ.
בחלקו השלישי והאחרון של המאמר, נואה סימבליסט מתמקד באופן בו אכרם זעתרי משתמש ביחסי חליפין דיאלוגיים כאסטרטגיה אמנותית. שיחותיו של זעתרי עם חגי תמיר שונות לחלוטין מאלה שניהל עם אבי מוגרבי, הן מבחינת הדינמיקה והן מבחינת התוצאות, אולם משני סוגי השיחות עולות דרגות שונות של מעורבות אישית, כמו גם צורות שונות של אנטגוניזם וסירוב.
בחלקו השני של המאמר בו הוא מנתח את עבודתו של אכרם זעתרי מכתב לטייס שסירב (2013), נואה סימבליסט דן בעבודה מוקדמת יותר של זעתרי שכללה שיחה עם הקולנוען והאמן הישראלי אבי מוגרבי. סימבליסט בוחן את העבודה מבעד לפריזמה של יחסי חליפין דיאלוגיים, תוך הסתמכות על המושג "אמנות דיאלוגית", שניסח גרנט קסטר, ועל אבחנותיה של אלה שוחט אודות פוליטיקת הזהויות של יהודים ערביים או מזרחיים.
הרטרוספקטיבה של וואליד ראאד (Walid Raad) במומה (MoMA) שבניו יורק נעה במתח שבין דיוק לספק, ומציגה את האופן הייחודי בו מתייחס האמן להשפעות המלחמה. נעמי לב ביקרה בתערוכה והשתתפה בהדרכה של ראאד לאורכה
