מקטע דורר מלנכוליה

מעניין לגלות שרבים מן הצורות או האובייקטים שנוצרו לאורך ההיסטוריה באמצעות מרחבי צבע הם תוצאה של דמיון חזותי, ולאו דווקא של צורך פונקציונלי. המצולע של דירר (Dürer), למשל, המופיע ביצירה "מלאנכוליה 1" (Melencolia I) הפעיל את דמיונם של היסטוריונים רבים של האמנות. בהיותו  אובייקט של הרציונאלית האנושית אך יחד עם זאת, כזה שאיננו בעל ייצוג ספציפי, עורר המצולע פולמוס של היסטוריונים סביב המשמעויות האפשריות שלו וסביב השאלה מה הוא מייצג. שאלת הרפרנט (מה הדבר מייצג, למה התכוון המשורר בשירו?) היא שאלה חשובה, אמנם, לפחות כמו השאלה המדעית, אולם הייתי רוצה להמשיך ולבדוק דווקא כיצד הצורה עובדת במרחב הדימויים? כלומר, כיצד היא הופכת מאובייקט רציונלי לאובייקט שמסוגל להצית את הדמיון החזותי?