תמונות של זיכרון #10
בין כאב הגוף לפחד מאובדן, נוכח קול המנסה לשמור על קיומו בתוך מבול של דימויים פיוטיים.
אני חשה כאב בברכיים,
כמה אני מתעבת את השם שלך, פתחייה, גם אם את לא אשמה בזה.
אני מנסה לצחוק כדי שלא אצטרך לזריקות בין הגבות בשנים הבאות.
הלב שלי דומה לצורות גיאומטריות. מעגל של אובדן, משולש של פחד ושני קוים של ורוד משתרעים מרשתית העין שלי עד לתיבה של זיכרונותיי.
דמעות נסתרות עלולות לזלוג מתחת למשקפי השחייה הגדולים, ותיוולד שלולית קטנה
והעולם עלול לפרוץ את הלב שלך, סלמה, בעודך מתפארת במספר העגילים שיש לך, אז תמיד שמרי משהו לעצמך.
