פרק ד': השטיפה והפליטה

בפרק הרביעי במסעות הרשז"ם, לאחר שנפלטו הרב ובן לווייתו מבטן הפיל, הם רוחצים וסועדים בחברת חסידי לַאבְיוּבִּי והגביר ששון

 מומלץ לצפות במאוזן

 

פְּלוּטֵי הפיל בעוד עיר גדולה,
בּוֹמוּמְבַּאי,
ויום גדול כְּכִבְשָׁן 
אופה על פניהם
את שארית הקיבה‪.‬

 

פרק ד': השטיפה והפְּלִיטָה

החייל: "זה פה אני מזהה פה
ושם זה זה שאיזה זה היה שם
וכאן אם כן קיים כלשהו כזה...
כן! הִנֵּנוּ!"

בית לאביובי
שיטוף – ביגוד – איכול – כניסה חינם

חייל: "ניצלנו! הבהמה הביאתנו
לבית חסידי לַאבְיוּבִּי.
כאן נרחץ ונסעד עד שֶׁיָּפוּצוּ מעיינות." 

רשז"ם: "הידריכנו גם בדרכי מלכה?"

חייל: "הגביר ששון,
יד כל בו וידו בכל כֹּלבּוֹ.
מַכָּר הוא של
כל ספירות מלכות
וכל זמירות שררה."

רשז"ם: "אז הבה ונתנקה!"

ברצף שצף
בועות מַסְבּנים ומִקְרַמים
קיבלו את פניהם הלחלוחיות של הרשז"ם וחיילו
גברי לאביובי הרוחצים ובראשם הגביר ששון. 

מזמור החסידים:

"יָצְאוּ מים יצאו מים
ולא אֶשָּׁטֵף;
צָמְאָה נפשי צמאה נפשי
וגופי עייף;
שטוף שטוף 
סוב סוב
עוד עוד --
שטוף ראשי בכיף!" 

בִּשְׁטוֹף ראשיהם וּבִחְבוֹשׁ מגבותיהם וּבִיבוֹשׁ חלציהם
שבו לסעוד. 
בצע הגביר ששון את עוף ההודיה והכריז לעלמיו: 

ששון: "הנה מלאו ימים 
ופקעה מלכתנו
וויכתורייא 
את מושבה כאן בארץ
ועמה אנו פונים מפני פקפוק. 

"ושמתם כל ידיכם על חלציכם
ופניכם עשיתם לירקון 
והנה שטופים אנו
ואולי נִבָּנֶה ממנה,
ממלכתנו וּמִשארית ארצהּ." 

על פני ארץ המלכה הגדולה נשפך הרשז"ם
בחברת החייל והגביר
אל ים של סירחון.