מאט הנסון בסקירה של תכניות אמנות מקיץ 2024 ברחבי טורקיה: פסטיבל קפדוקס, הביאנלה של מרדין וחלל האמנות אלדם באסקישהיר. הנסון מתעכב על נישול היסטורי ותביעת אדמות, על תיירות האמנות הגלובאלית למול מקומיות, ועל תביעה מחדש של החופש לשכוח, תוך היאחזות בזיכרון ובזהות.
"העבודה קופטה איירליינס עברה מסלול דומה מאוד לזה של מושאה – מגרמניה לטורקיה ובחזרה, לאורך נתיב עקלקל של ציפיות תלושות". מאט הנסון כותב על העבודה של חליל אלטינדרה בהקשר של משבר הפליטים ושל השפעת האקלים הפוליטי הדכאני בטורקיה על אמנים ואנשי תרבות.
בעידן של לחץ גאו-פוליטי, רגשות לאומיים מועצמים, מאבקים אתניים והגירה כפויה, כריסטוס פארידיס מבקר בביאנלה לאמנות עכשווית בסלוניקי וחוזר עם תובנות לגבי החיפוש אחר בית חדש.
