מאט אלכסנדר הנסון עוסק בכתיבה וחי באיסטנבול. כתבותיו מטורקיה, מאירופה, מהמזרח התיכון ומארצות הברית מתפרסמות על בסיס שבועי וחודשי והן עוסקות באמנות, בספרות, בהיסטוריה, בנסיעות ובאוכל. פרסומיו בעיתונות הבין-לאומית תורגמו לטורקית, לערבית, לעברית, וגם ללדינו, עבור אל אמנסר – כתב העת האחרון בעולם בשפה נכחדת זו.
מאמר חדש בסדרה של מאט הנסון - סקירות ספרים שעוסקים בכתיבה על אמנות. הפעם, אנו צוללים אל הכתיבה של מבקר האמנות פיטר שלדל (Schjeldahl), ש"התייחס לציורי מערות כאל אמנות עכשווית לא פחות ממיצבי הווידאו הפוליטיים במרכז מנהטן." מאז כתיבת המאמר ועד תרגומו, מת שלדל והוא בן 80.
כריסטין קולסון כותבת ברומן הבכורה שלה על מוזיאון ה"מט", חושפת את המֵח שבשלד המוזיאלי, מעבירה מצבים פיזיים ומנטליים, ומאפשרת לנו להציץ מאחורי הקלעים של המוזיאון.
תערוכת האוסף "שאגאל, פיקאסו, מונדריאן ואחרים: אמנים מהגרים בפריז", במוזיאון סטדליק שבאמסטרדם, מעניקה להיסטוריה של אמנות המאה הקודמת ברק של רלוונטיות פוליטית. מאט הנסן סוקר את התערוכה ואת העמדה האוצרותית שלה כלפי נושאים שהולכים ותופסים מקום מרכזי בשיח הגלובלי.
בעת זו, של משבר ההגיון והדעת, האם ישנה אפשרות לתיקון? מאט הנסון משוחח עם האמן הצרפתי-אלג'יראי הנודע קאדר עטייה על עבודותיו האחרונות, על 'לה קולוני' (La Colonie), מרכז הדה-קולוניזציה שהוא מנהל בפריז, ועל המלצות הקריאה שלו לתקופות בידוד.
"הספר מה זה אומר לכתוב על אמנות כולל שיחות עם כותבים שבאמתחתם כשלושה עשורים של כתיבה, היוצאת לאור מתוך להט עז וחסר מעצורים לאמנות." מאט הנסון סוקר את ספרו של ג'ארט ארנסט שיצא לאחרונה ובו אסופת ראיונות עם כותבים ידועים על אמנות, כמו ג'רי זלץ, רוברטה סמית', לוסי ליפארד ואיב-אלן בואה.
האופי הקיצוני של מודיעין הביטחון בדרום סודן מחייב שהמשתתפים בכתבה זו יישארו עלומי שם. בין שאר הדוגמאות הטרגיות, רצח "הילד האבוד" הדרום-סודני והאזרח הקנדי ריצ'רד לוקייה, וחטיפת העיתונאי קלמנט לוצ'יו לומורנטה הם עדות לסיכון החיים הכרוך בפעילות למען צדק לפליטים בסודן היום.
"ברוב המקרים זה מסתכם ב'טרוריסט א', טרוריסט ב', טרוריסט ג',' ועבור נשים זה אפילו יותר גרוע." מאט הנסון משוחח עם ד"ר רות פריסילה קירסטיין, מייסדת מיזם המזרח התיכון בקולנוע (MEFI) בניו יורק, על פרקטיקות מפלות וחוסר ייצוג של אמנים ושחקנים יוצאי המזרח התיכון ועל שיטות חדשות, מבוססות-קהילה, שארגון MEFI מציע להתמודדות עם בעיות אלו.
"העבודה קופטה איירליינס עברה מסלול דומה מאוד לזה של מושאה – מגרמניה לטורקיה ובחזרה, לאורך נתיב עקלקל של ציפיות תלושות". מאט הנסון כותב על העבודה של חליל אלטינדרה בהקשר של משבר הפליטים ושל השפעת האקלים הפוליטי הדכאני בטורקיה על אמנים ואנשי תרבות.
