שירותי תמלול libi

תוהו הוא מגזין אמנות עצמאי הממוקם בתל אביב-יפו ומתפרסם בעברית, ערבית ואנגלית. תוהו פועל ללא מטרות רווח לקידום כתיבה מקורית ורב-קולית על אמנות.

הצטרפו לניוזלטר

מודעה

האמנות כמקלט: על האמנות של האמן הפלסטיני פואד אגבאריה

החל מהעיסוק בזיכרון של המקום כמרחב היסטורי ועד להתמקדות בסוגיות העכשוויות שקשורות בו, פואד אגבאריה מתעד בעבודתיו את המפות של המרחב הפלסטיני ואת גבולותיו ועוסק בשאלות היומיומיות שמעסיקות את החברה שממנה הוא מגיע.

תנועות במגרש הגרוטאות #1

מתחת לסטודיו של ניתאי חלופ מגרש גרוטאות: רחבה של כארבעה דונם המשמשת כבמה לעשרות פועלים שמטיחים, מתיכים, טוחנים, גורסים ומשנעים את כל המתכות לסוגיהן. בדרך לסטודיו, הוא עובר בכל פעם דרך במת הפועלים, שהפכו בשבילו לדמויות. כל טור מכיל מיפוי חזותי של ההתרחשויות השונות במגרש הגרוטאות, שמלווה בקטע סאונד מקביל, שהלחין שון פרג' ביחס להקלטות הצלילים הבוקעים מאותה רחבה. פרג׳ משתמש במפות המצוירות כבפרטיטורות, ומלחין קומפוזיציות מוזיקליות שמפרשות ומתרגמות אותן.

tohumagazine@Instagram

כל המסתורין, הפחד והאימה שהאהבה יכולה להכיל: חלק שלישי

בחלקו מסה לירית ובחלקו ספרות זולה – הוא נרטיב סדרתי מלווה בדימויים ובגיפים, העוסק בהטבעה הבעייתית של מיתולוגיות ובדיות במערב על נוף המדבר. תורן שואב השראה מהתנאים התרבותיים, האקולוגיים והאימפריאליים של דרום-מערב ארצות הברית, ומצליב חוויות אישיות ומשפחתיות עם היסטוריות ארוכות ונרחבות יותר. הנרטיב מדלג בין תקופות זמן וסוגות שונות: ממשלחות של ספרד במאה ה-16 אל האווירה הפרנואידית של שנות ה-70 של המאה הקודמת, וממדע בידיוני אל קומדיות אימה.

FreeAssange#

כל מבקר בתערוכה States of Violence עובר על חוק הריגול האמריקאי. חגי אולריך על הפרויקט המשותף של א/פוליטיקל ווויקיליקס בלונדון ועל "האמנות ההשתתפותית הקולוסאלית" של ג'וליאן אסאנג’.

רשימת קריאה

ראידה סעאדה מתריסה נגד המאסטרים

בסדרת התצלומים "המאסטרים הגדולים" של ראידה סעאדה, האמנית מתריסה נגד ארבעה ציורים מערביים ידועים. עאידה נסראללה כותבת על עבודותיה של אחת האמניות הפלסטיניות המעניינות ביותר, ומתווה את הדרך שבה סעאדה יוצרת מרחב לעצמה כאמנית וכאישה פלסטינית שמשמיעה את מחאותיה הפוליטיות.

המוזיאון הוורנקולרי של נורית ירדן

אסנת צוקרמן רכטר כותבת על "שהות", הפרויקט המתמשך של נורית ירדן, ומעלה שאלות על פרקטיקות מוזיאליות, על אירוח ועל היכולת לתעד מקום שמבוסס בעת ובעונה אחת על חוויות אישיות ועל עבודת שטח וניסיון לומר משהו בעל תוקף כללי.

כל המסתורין, הפחד והאימה שהאהבה יכולה להכיל: חלק ב'

הטור החדש של נועם תורן - בחלקו מסה לירית ובחלקו 'ספרות זולה' – הוא נרטיב סדרתי מלווה בדימויים ובסרטונים, העוסק בהטבעה הבעייתית של מיתולוגיות וסיפורים דימיוניים במערב על נוף המדבר. האמן שואב השראה מהתנאים התרבותיים, האקולוגיים והאימפריאליים של דרום-מערב ארצות הברית, שם נולד, ומצליב חוויות אישיות ומשפחתיות עם היסטוריות ארוכות וגדולות יותר. הוא מדלג דרך תקופות זמן וסוגות, מהמסעות של הספרדים במאה ה-16 אל האווירה הפרנואידית של שנות ה-70 של המאה הקודמת, וממדע בידיוני אל קומדיות אימה.

המבקר כמשורר: על כתיבתו של פיטר שלדל

מאמר חדש בסדרה של מאט הנסון - סקירות ספרים שעוסקים בכתיבה על אמנות. הפעם, אנו צוללים אל הכתיבה של מבקר האמנות פיטר שלדל (Schjeldahl), ש"התייחס לציורי מערות כאל אמנות עכשווית לא פחות ממיצבי הווידאו הפוליטיים במרכז מנהטן." מאז כתיבת המאמר ועד תרגומו, מת שלדל והוא בן 80.

פוליטיקה של אהבה: יחסים למרחוק

"פוליטיקה של אהבה: יחסים למרחוק" הוא גיליון מיוחד שני של תוהו. העורכת האורחת שלו היא האוצרת התורכיה טוצ׳ה ארל. נקודת המוצא לגיליון היא טקסט של האמנית, המשוררת והכותבת אתל עדנאן, "מחיר האהבה שאיננו מוכנים לשלם". הכותבים והכותבות בגיליון הוזמנו לחשוב על אהבה כפוטנציאל פוליטי, ובייחוד ביחס לשאלת המרחק החברתי שמאפיין את תקופתנו. הגיליון מופק בתמיכתה הנדיבה של קרן פלומס לאמנות.

לנשום - לשאוף ולנשוף

"הפוליטיקה של האהבה: מערכות יחסים למרחוק" הוא פרויקט מיוחד של מגזין תוהו, המשתמש בטקסט של אתל עדנאן, עלות האהבה שאיננו מוכנים לשלם, כמצפן בתקופה הבעייתית של הקורונה.

הנפש (Nafssiya) – לתווך ריחוק רגשי

במסה שכתב לגיליון המיוחד של תוהו, סעדי ניקרו כותב על הנפש והנשימה, על טכנולוגיה, הגירה, ועל יחסים מרחוק. תוך דיון בעבודתם של שני יוצרים ילידי ביירות - המשוררת והאמנית אתל עדנאן והקולנוען אחמד ע'וסיין - הוא כותב על האופן שבו טכנולוגיות עוזרות לנו לנהל מערכות יחסים על פני מרחקים בזמן ובחלל.

רוחות מגוננות

"טקס עתיק לנשים", "געגועים לאהבה אמיתית", "מסע אל תוך מערה" – רולא חורי מהרהרת על צ'ילטן (2022), עבודתה של סעוֺדת איסמעילובה, יצירה אימרסיבית המוצגת במרתף בניין מוזיאון הפרידריציאנום, במסגרת דוקומנטה 15.

כל אחד.ת אוהב.ת מישהו.י מתישהו (הגרסה הנוגעת)

נועה גיניגר הפכה את מיצב הסאונד שלה כל אחד.ת אוהב.ת מישהו.י מתישהו (2008) לתסריט אינטראקטיבי, שבו הקורא-צופה-מאזין יכול לנוע ברפרוף משורה אחת לבאה, אבל לעולם לא לתפוש את הטקסט בשלמותו. באמצעות הטקסט הכתוב בכתב ידה של האמנית ומלווה בקולה של הזמרת פגי לי, האמנית מציעה מפגש אינטימי עם תקווה ויאוש, עם אחידות ועם האישי, באמצעות הפלטפורמה הדיגיטלית.

מכתבי אהבה

טקסט זה מורכב מחילופי מכתבים ושירים בין שתי משתפות פעולה, שותפות לעבודה אך גם חברות טובות שנהגו לחלוק את אותה עיר אך עזבו עקב החלטות אישיות. כמייסדות קולקטיב Çukurcuma, מינה ונאז התנסו בכתיבה קולקטיבית בשנים האחרונות. עבור גיליון מיוחד זה הן כותבות מכתבי אהבה זו לזו.

מה לעשות למען האהבה?

מיכל ב. רון עוקבת אחר אוצר ארכיב של האנה ברוקמולר. היא מתחילה עם מרכז השאלות העולמי של ג'יימס לי ביירס, ועם השאלה ששאל שם מרסל ברותרס על אהבה. זו שאלה שקוראת ממרחק הזמן, ויוצרת שאלון שמבקש מענה: מה לעשות למען האהבה?

ג’ון ברג’ר: הדחפים הטרנספורמטיביים של האמנות

בעקבות מספר ספרים שיצאו לאחרונה על ומאת ג’ון ברג’ר, בסמוך לפטירתו של המבקר ב-2017, סעדי ניקרו צולל אל כמה מכתביו ורישומיו של ברג’ר, וחוקר את הדחפים הטרנספורמטיביים המניעים את גישתו ההקשרית, המולקולרית ודמוית-הקונסטלציות של ברג'ר, ואת הרלוונטיות שלה למשבר העולמי העכשווי.

הרישומים החבויים של זהרה דוגן

בשנת 2017, זהרה דוגן נשפטה לשנתיים ועשרה חודשים בבית הסוהר, עקב "תעמולה טרוריסטית וליבוי שנאה". דוגן היא אמנית ועיתונאית, שנאסרה בעקבות ציורה, המתאר את העיר נוסייבין (Nusaybin) עומדת בחרבונה, מקושטת בדגל טורקיה. שרלוט בלייכר כותבת על עבודות הכלא של האמנית, הרישומים החבויים, שהוצגו לציבור לראשונה בביאנלה הקודמת של ברלין.

כל המסתורין, הפחד והאימה שהאהבה יכולה להכיל: חלק א'

הטור החדש של נועם תורן - בחלקו מסה לירית ובחלקו ספרות זולה – הוא נרטיב סדרתי המלווה בדימויים ובגיפים, העוסק בהטבעה הבעייתית של מיתולוגיות וסיפורים דימיוניים במערב על נוף המדבר. כשהוא שואב השראה מהתנאים התרבותיים, האקולוגיים והאימפריאליים של דרום-מערב ארצות הברית, נועם תורן מצליב חוויות אישיות ומשפחתיות עם היסטוריות ארוכות וגדולות יותר, ומדלג דרך תקופות זמן וסוגות, ממסעות של הספרדים במאה ה-16 אל האווירה הפרנואידית של שנות ה-70 של המאה הקודמת, וממדע בידיוני אל קומדיות אימה.

תמונות של זיכרון #8

שאלות רבות עולות כאשר חושבים על זיכרון, על שמות, על היעדר שמות, שאלות שנשענות במהותן על חושים ועל ספונטניות, אשר מכתיבים את הקשר שלנו עם אהבה, שנאה, אינטימיות, נטישה, רעב, פחד, וזיכרון. 

Ищи Своих / Look for Your Own

ערוץ טלגרם אוקראיני בשם Ищи Своих החל לאחרונה לפרסם תמונות קשות של חיילים רוסים מתים ומידע עליהם, כחלק מהניסיון לשכנע חיילים רוסים לא להשתתף בפעולות אלימות נגד אוקראינה. אנושיק רושמת בעקבות התמונות שמופיעות בערוץ ומעלה שאלות על אנונימיות והסתרה, ועל מלחמת התודעה בין רוסיה ואוקראינה.

שלוש נקודות … : מחשבות בעקבות הרטרוספקטיבה של יאיוי קוסאמה בגרופיוס-באו, בברלין

לפני שהגיעה למוזיאון תל אביב לאמנות, הרטרוספקטיבה של יאיוי קוסאמה הוצגה בגרופיוס באו שבברלין. מיכל ב. רון ביקרה בתערוכה הברלינאית והיא משתפת כאן את מחשבותיה על השתקפות, שחזור, היסטוריה של האמנות ומכתבי התנגדות לאפרטהייד.

סמיר סאלמי: אמן הים

מאמרה של לטיפה לבסיר עוסק במיצב אקולוגי ענק של האמן המרוקאי סמיר סאלמי בחזית הים הדרומית, שבו עבודת היד משתלבת עם הנוף של חוף הים. ביחד עם קבוצת ילדים סאלמי יצר עבודה שעוסקת במפגע האקולוגי שנוצר כתוצאה מהתעצמות כמות פסולת הפלסטיק שהפכה לאיום על הסביבה הימית.

מ(ב)ר מבקרת #2: אצל נעה גינזבורג עם האנה ברוקמולר

בעקבות הפרויקט המשותף Cat Chat, שבו דנו בראיון שערך מרסל ברותרס עם חתול, מיכל ב. רון יוזמת ביקור מקוון בסטודיו של נעה גינזבורג, ביחד עם האנה ברוקמולר. הן משוחחות על רעיון ה-"Radical Coziness", על ביתיות, על אובייקטים חוץ-עיניים ועל קפיצות במקומות ציבוריים.

ירושלים של בואש

ירושלים של זהב היא מצג שווא, פנטזיה מזויפת של קיום הרמוני בעיר מאוחדת, שרחוקה מרחק רב מהמציאות השוררת בעיר. כמו בציור של דוד ריב, מאחורי הקדוּשה המוזהבת מסתתרת תמונת מראה המדיפה ריח רע.

 

חנות טפטים: שיחה עם דוד ריב

איתמר לוי משוחח עם דוד ריב על תערוכתו "החנות של דוד הגנב": על ציור דיוקנאות, על שחור ולבן, על אמנות פוליטית, על החיבור בין גנדי, רפי לביא, פוטין ומרילין מונרו, על חתרנות, על שיבוש ועל פרחים.

פרק י"א: המערה והמכפלה

״מסעות הרב מנדלוביץ״ הוא קומיקס אקספרימנטלי בצורת מגילה, המתאר את הרפתקאותיו הדמיוניות של הרב מנדלוביץ בעולם כאוטי ומעורער פוליטית. דמותו של מנדלוביץ מבוססת על שניאור זלמן מחברון (הרשז״ם), צייר דתי, שד״ר מטעם חב״ד אשר טייל מסביב לעולם וסבא-רב-רבא של האמן.
בפרק האחרון (!) של הקומיקס ילדיו של מנדלוביץ מאשימים אותו בכפירה והוא חוזר לביתו שם הוא כותב את המגילות.

תמונות של זיכרון #7

הדיל אבו ג'והר מציגה כאן ראייה רדוקטיבית, בפואטיקה עזה, של מצב מציאותי סוריאליסטי - יחסיו של הקולוניאליסט עם מושג הבנאליות אל מול הבושה. סלמה, הבית, הזיכרון, היקום, הקורא, הצופה הרגיל שמעומת עם הקולוניאליסט, ללא בושה עד כדי בנאליות. סוריאליזם הוא שם המשחק כאן, והמציאות נשלטת על ידי אין ספור שאלות שאינן פחות סוריאליסטיות.

פרק י': המלכה והתהילה

״מסעות הרב מנדלוביץ״ הוא קומיקס אקספרימנטלי בצורת מגילה, המתאר את הרפתקאותיו הדמיוניות של הרב מנדלוביץ בעולם כאוטי ומעורער פוליטית. דמותו של מנדלוביץ מבוססת על שניאור זלמן מחברון (הרשז״ם), צייר דתי, שד״ר מטעם חב״ד אשר טייל מסביב לעולם וסבא-רב-רבא של האמן.
בפרק העשירי של הקומיקס מגיע מנדלוביץ אל לאנדען ופוגש את המלכה.

תיירת בביתך: שיחה עם שאשא דותן

האמנית שאשא דותן אצרה לאחרונה תערוכה וירטואלית ובה עבודות שעוסקות בתחושת הזרות של מהגרים, שהיא עצמה ביניהם. חגי אולריך שוחח איתה על התערוכה ועל עבודותיה, בהן היא שטה בסירת קנו בסלון, מזמינה חשפן לדירת מגורים, ומקימה מיצב-אוהל ומארחת בו עבודות של נשים מהגרות.

הנפש היא מוזיאון נפלא

גליה בר אור כותבת על עבודתה של פני הס יסעור בעקבות "החלל וכפילו - תצפיות" - תערוכתה במוזיאון הרצליה. היא כותבת על מפות מנטליות, על הפער בין המציאות וייצוגה, על זיכרון ופרפורמטיביות ועל האופן שבו המרחב והזמן נשזרים בעבודותיה של הס יסעור כמו רשתות או קורים.

גיליון מיוחד - מצבים משותפים

אנו נוטים לחשוב שרגשות נחווים ומורגשים באופן אינדיבידואלי וייחודי. אבל מה אם ראשית חולקים את הרגשות ורק אז הם מופנמים? מה אם הם עולים מתוך העולמות החברתיים והתרבותיים שלנו, ורק אחר כך אנו "שואלים" אותם באופן אישי? גיליון מיוחד זה חוקר את האפשרויות הגלומות בעולמות רגשיים משותפים, ותוהה: כיצד מאחדים אותנו ה"מצבים הפנימיים" ולאורך אלה קווים הם מתחלקים? איזה פוטנציאל יש לכלכלות רגשיות משותפות אלו בחברות משוסעות על ידי קווי מחלוקת פוליטיים, כלכליים ואחרים?

Shared States הוא גיליון מיוחד שיוצא בשיתוף עם מכון התרבות של ליטא, בעריכת האוצרת יוסטה יונוטיטה. הנושא לגיליון המיוחד פותח תוך דיאלוג עם האנתרופולוגית כריסטינה יונוטיטה.

  • 25/06/21
  • /

מעבר לווידוי: שלושה מקרי מבחן לקראת כנות באמנות

מהי המשמעות של עשיית אמנות שעוסקת ברגשות אמיתיים, ומה המשמעות של הצפייה באמנות זו? מה קורה כאשר יושרה נפרדת מכנות? מרקוס ת'ור אנדרסון וחן תמיר בודקים כיצד אמנים מחדירים שוב לעבודתם רגשות ורעיונות כגון כנות, יושרה, השפלה, ופתטיות באמנות עכשווית. 

דברים שגברים, לבנים, כמעט כולם מתים, סיפרו לי על החיים בצוותא

במהלך כנס בבצלאל, ארבעה חוקרי אמנות פגשו באווטרית חיה בפעם הראשונה. האווטר הופיעה על מסך והופעלה מאחורי הקלעים על ידי שחקנית לבושה בחליפת אנימציה. הטקסט בווידאו הוא קטע מתוך מכתב לאווטרית שכתבה ליאת לביא לכבוד האירוע.

פחם צהוב

כיצד נוכל לרתום את ההרעשה הבלתי פוסקת של זעזוע וחירום וסבל בעולמנו כדי להפיק אנרגיה וחוסן קולקטיבי? איך פועלים וחיים ביחד בעולם שכל הזמן מבודד ומזעזע אותנו והורס את המערכות הסביבתיות והחברתיות שבתוכן אנו חיים? האחים פוסט בודקים כיצד קשרים חברתיים מפורקים הופכים לערך, ופחם צהוב מתעל רגשות לאנרגיה.

פרק ט': הבהלה והגולם

״מסעות הרב מנדלוביץ״ הוא קומיקס אקספרימנטלי בצורת מגילה, המתאר את הרפתקאותיו הדמיוניות של הרב מנדלוביץ בעולם כאוטי ומעורער פוליטית. דמותו של מנדלוביץ מבוססת על שניאור זלמן מחברון (הרשז״ם), צייר דתי, שד״ר מטעם חב״ד אשר טייל מסביב לעולם וסבא-רב-רבא של האמן.
בפרק התשיעי של הקומיקס (הבהלה והגולם) מתחבא מנדלוביץ בבית לאביובי אשר בעיר חרבון ההרוסה, בו שוקדים על יצירת גולם.

 

על הכלכלה של האכזבה

מדוע כה רבה האכזבה סביבנו? איך אפשר להסביר אכזבה? מהו טבעה הפוליטי של האכזבה? ארטוראס טרסקינאס כותב עבור תוהו על רעיון האכזבה, בעקבות Bjaurūs jausmai, ספרו שיצא לאור לא מזמן בשיתוף עם אדומס דנוסויציוס, העוסק ברגשות מכוערים/שליליים.

הכיוון מזרח

רותם רוזנטל מתבוננת בעבודתם של האמנים זויה צ׳רקסקי, יבגני פיקס, קטיה גרוקובסקי, וג׳ני יורשנסקי, מעלה שאלות על קיומו של נרטיב סובייטי-יהודי ומציעה התבוננות חדשה בתרבות שעיצבה את חיי היומיום בברית המועצות, את הנרטיב הסובייטי-יהודי ואת אפשרות הקיום של נרטיב כזה.

פרק ח': השוד והשבר

״מסעות הרב מנדלוביץ״ הוא קומיקס אקספרימנטלי בצורת מגילה, המתאר את הרפתקאותיו הדמיוניות של הרב מנדלוביץ בעולם כאוטי ומעורער פוליטית. דמותו של מנדלוביץ מבוססת על שניאור זלמן מחברון (הרשז״ם), צייר דתי, שד״ר מטעם חב״ד אשר טייל מסביב לעולם וסבא-רב-רבא של האמן.

בפרק ח' (השוד והשבר) מגיע מנדלוביץ לעיר הכבושה חרבון, שצבאות המלכה עושים בה שמות.

 

לא כאן ולא שם: הקול הנשי הערבי הצעיר על קו התפר בין זהויות מסוכנות

איריס חסיד חושפת ב"מקום משלנו", פרויקט הצילום החדש שלה, את החיים, את השאלות ואת הדילמות החדשות-ישנות הנוגעות לזהות הערבית בתוך מדינת ישראל, והפעם - מנקודת מבט נשית. היא מתעדת את החיים החצויים לשניים ואת השאיפה למקום "שלישי" שיפייס בין הזהויות.

לאורה של הגירה: מבט עכשווי על פריז של פעם

תערוכת האוסף "שאגאל, פיקאסו, מונדריאן ואחרים: אמנים מהגרים בפריז", במוזיאון סטדליק שבאמסטרדם, מעניקה להיסטוריה של אמנות המאה הקודמת ברק של רלוונטיות פוליטית. מאט הנסן סוקר את התערוכה ואת העמדה האוצרותית שלה כלפי נושאים שהולכים ותופסים מקום מרכזי בשיח הגלובלי.

על קשרים, חיבורים ומשחקי מזל

"ההימור, הסיכון ומשחקי המזל מצויים באופן שבו מבנה כלשהו, גוף לדוגמה, יכול לנוע בין אקטיביות ופסיביות, בין שליטה וכניעה לגורל או לאחר." חגי אולריך על פסליו של דניאל אוקסנברג בתערוכה "ידיים מזיעות".

איימן ספייה: ממדי החלל הריק והשאלה: "מה אחר כך"?

ויסאם ג'ובראן מציע קריאה רחבה במפעל החיים האמנותי של האמן הפלסטיני המנוח איימן ספייה. הוא בוחן כיצד גוף האדם הופך לאתר המדבר את שפת החופש, והריקוד מפר את המוּכר בכל פרטיו הנועזים, יורד לעומק סוגיית החופש ומודד את גבולות העצמי והתפרקותו.

זה לא אקדח

מדוע עור שחור נתפש במרחב הציבורי בארה"ב כאיום? למה נער תמים בן 17 מוצג בתקשורת האמריקאית כמו בריון? ומדוע כריך, צרור מפתחות, ספר תנ"ך או בקבוק תה מזוהים בטעות ככלי נשק ומובילים לירי כלפי אזרחים תמימים? רותם רוזנטל כותבת על הפרויקט של האמנית קארה לוין "זה לא אקדח" שמגיב לעשרות מקרים של ירי של שוטרים על אזרחים - רובם גברים שחורים - כתוצאה מטעות בזיהוי.

מ(ב)ר מבקרת #1: אצל מרב מרודי

מפגש ראשון במסגרת טור חדש של ביקורי סטודיו מאת מיכל ב. רון, המתגוררת בברלין. עם פרוץ המגפה, הטור התפתח וקיבל צורות חדשות. במרכזו של כל מפגש יעמוד דיון בעבודות של אמנ.ית אחר.ת, ממנו נובעות גם מחשבות על התנאים העכשוויים של אמנות ושל החיים.

חממת השמש של עמאר אל-בֵּיכּ: דימויים של זמן וזיכרון

סרטו של עמאר אל-בֵּיכּ, חממת השמש, מציג נקודת מבט מערערת ובלתי-לינארית על המהפכות הערביות, מתוך סביבה ביתית. מרגריטה פורסטי מנתחת את חוויית הזמן המורכבת של הסרט, המובעת בעיקר באמצעות המוטיב החוזר של מסך הטלוויזיה.

אמנים כקהל: שיחה עם אברהם קריצמן

תוך כדי המחלוקת הפוליטית החריפה שסובבת את גלריה ברבור בירושלים, ובצל ההחלטה הפוליטית לפנות את הגלריה ממשכנה הנוכחי, לוני מונקה משוחח עם אברהם קריצמן, אמן ואוצר הגלריה, אודות הגלריה כמוסד שמנוהל בידי האמנים, על אוצרות וכתיבה על אמנות ועל החשש שהמאבק הפוליטי יאפיל על הניסיון ליצור אמנות.

במסגרת ההגבלות #3

בפרק השלישי של הטור שלה, גוני ריסקין מנצלת את ההקלה בהגבלות כדי לצלם סדרת פורטרטים עם סטיילינג ומאפרת. למען הזהירות, היא מצלמת על גג באור טבעי ובאוויר הפתוח, משתמשת במדחום ללא מגע כדי למדוד חום למצולמים, לעצמה ולמאפרת, ועושה סטיילינג שמבוסס על בגדים מהארון הפרטי של המצולמים, עם השאלות מבחוץ במקרים נחוצים בלבד.

על המושחת באמנות (קריאה ביצירותיה של האמנית חנאן אבו חוסיין)

המשורר והאמן ויסאם ג'ובראן מציע קריאה סוציו-תרבותית בארבע עבודות של האמנית הפלסטינית חנאן אבו חוסיין (בצק, שפיכת השמן, צרור, בין לבין חורבן האב) כמייצגות עולמות פנימיים המשקפים בסופו של דבר את הזיקה של האמנות למעגל החיים והמוות, התנועה והדממה, המקודש והאסור, הנוכח והנפקד.

משבר ההגיון: שיחה עם קאדר עטייה

 

בעת זו, של משבר ההגיון והדעת, האם ישנה אפשרות לתיקון? מאט הנסון משוחח עם האמן הצרפתי-אלג'יראי הנודע קאדר עטייה על עבודותיו האחרונות, על 'לה קולוני' (La Colonie), מרכז הדה-קולוניזציה שהוא מנהל בפריז, ועל המלצות הקריאה שלו לתקופות בידוד.

אנחנו ויראליים

מידע מוויקי, תובנות אישיות, שירת ספוקן-וורד, ראפ וקטעי וידאו מתמזגים למאמר חזותי/קולי של יואב רודה. האמן עוסק בהתפתחות התרבותית והחברתית לאור מגפת הקורונה, ומערבב יחד את כל המרכיבים הללו כדי לתאר את הרגע הקריטי בו אנו חיים ולקרוא לפעולה חיובית.

זמין להאזנה

קליפות נוגה #3

בפרק השלישי של הפודקסט העוסק בהיבטים שונים של רוחניות ותרבות, איתן בן משה משוחח עם סמבביה אננד, מורת טנטרה ומטפלת ותיקה, שאת הכשרתה קיבלה באשראם של אושו. הם משוחחים על משמעות הטנטרה, על הקשבה לעצים ולפרחים ועל התמודדות עם הפחד ממוות וממחלה בימי מגיפה.

במסגרת ההגבלות #2

גוני ריסקין יצאה לרזידנסי ב"ארטורה" – מרכז חדש לאמנות, עיצוב וקהילה בעמק חפר - שם בחרה לצלם בעיקר את הקהילה הבוגרת, בניסיון להבין איך יוצרים אינטראקציה תוך שמירה על ריחוק חברתי, מסכה וכפפות.

ערים נעלמות: ביירות וברלין

אירוע של ערב אחד בברלין, בפברואר 2020, הוביל את שרלוט בלייכר להרהר על הקשר בין שתי ערים – ביירות וברלין. היא כותבת על תהליכים של היעלמות נכסי תרבות המתרחשים בשתי הערים, ועל פעולות אמנותיות של התנגדות והתרסה כנגד היעלמות זו.

בקתה שחורה

מיטל כץ-מינרבו ביקרה בדבלין, בתערוכה הרטרוספקטיבית של דרק ג'רמן, במאי קולנוע קווירי מוערך, אמן שנדחק לשוליים, פעיל במאבק במחלת האיידס וגנן. בעקבות הביקור המטלטל בתערוכה, היא חוזרת להכרות הראשונה שלה עם עבודתו של ג'רמן, לפני חמש שנים, ולביקור שלה בגינה שטיפח בביתו באזור דנג'נס במחוז קנט באנגליה.

במסגרת ההגבלות #1

בטור חדש בודקת גוני ריסקין כיצד היא יכולה להמשיך לצלם במסגרת הגבלות הקורונה. בפרק הראשון היא מצלמת סדרה של פורטרטים תוך ניסיון לשמור על הכללים, שלא תמיד הם ברורים: לא להתרחק מעל 100 מטר מהבית, ובהמשך - 500 מ', לשמור על מרחק של שני מטר לפחות בין אנשים, להימנע מלארח בבית אנשים שלא מתגוררים בו.

אשליות אופטיות

חגי אולריך משוחח עם אורׇן הופמן על התבוננות, צילום, פרספקטיבה ואשליות אופטיות, על סזאן, אלברס ווסרלי ועל פרפורמטיביות בצילום, בעקבות תערוכתו של הופמן "לב חולה-אהבה", שהוצגה לאחרונה ב"לובי - מקום לאמנות".

 

 

זמין להאזנה

קליפות נוגה #2

בפרק השני של הפודקסט בנושאים שבין רוח לתרבות, איתן בן משה משוחח עם מיה דונסקי, רקדנית בוטו, כוריאוגרפית וציירת, אודות מחול הנשמה האוונגרדי היפני ועקרונותיו כפי שהם באים לידי ביטוי גם בחיים היומיומיים.

 

 

בולאטה: כמו דג מחוץ למים, או אמנות כתזה חזותית

האמן החזותי הפלסטיני כמאל בולאטה (נ. 1942, ירושלים) עזב את עולמנו זה בשישה באוגוסט, 2019, במקום גלותו בברלין, בגיל 67. הוא הותיר אחריו מורשת אמנותית רבת עוצמה, שהבליטה אותו בשדה הביקורת והיצירה האמנותית בסצינת האמנות הערבית והפלסטינית. ברשימה זו מנסה האמן והמשורר המרוקאי סמיר סלמי להציג דיוקן מקיף של אמן רב-פנים ולחשוף את החוזקות של הפרויקט היצירתי, הביקורתי והמחקרי שלו.

זמין להאזנה

פודקסט תוהו: שיחה עם רפרם חדד

דוד דובשני משוחח עם רפרם חדד, אמן וחוקר מסורות בישול של אגן הים התיכון, המתגורר בימים אלה בתוניס. הם משוחחים על אמנות ואוכל, על נדודים, על מסורות ושימורן, על עבודות אמנות שיצר חדד בשנים האחרונות ועל סצינת האמנות העכשווית בתוניס.

אמנות כניבוי בדיעבד

ציור, נבואה, דחף חיים ודחף מוות, חורבן, אבל ויצירה. הפסיכואנליטיקאית ד"ר מירב רוט עם רצף של מחשבות, תובנות ואסוציאציות אישיות בעקבות סדרת מפגשים עם האמן ציבי גבע לרגל תערוכתו "דרך איפה אני מגיע" שהוצגה לאחרונה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.

הספר ככיכר השוק

כיצד אמורים מוסדות אמנות להגיב לאקלים הפוליטי השורר כיום? מיכל ב' רון סוקרת את הספר שיצא לאחרונה בעריכת Paper Monument, ובו אנשי מקצוע מעולם האמנות מציעים את תשובותיהם לשש שאלות בוערות.

 

קריאה לשימור הזיכרון מבעד למבט עתידי

כיצד באה פלסטין לידי ביטוי באמנות העכשווית, ואיך מתמודדים כיום אמנים פלסטינים עם מושג הזיכרון ועם רעיון העבר? בעבודתה של האמנית לריסה סנסור מועלות שאלות רבות על רעיונות של קדושה, מולדת וזיכרון, באופן שמסייע להפוך אותם לאשליה. בסקירה אנליטית ובמבט ביקורתי מעמיק, החוקר חוסני אלח׳טיב שחאדה מציג תמונה רחבה של המקום, הדיאלוג, הזיכרון והקונפליקט אשר הדמויות חוות בעבודה שסנסור הציגה לאחרונה בביתן הדני בביאנלה ה-58 של ונציה.

העולם מרגיש בסדר: ריאיון עם האמן המרוקאי יוסוף ווהבון

בראיון זה חושף האמן יוסוף ווהבון את סוד השקפתו הנואשת ביחס לעולם: אהבת האנושיות שאינה תלויה בזהות כלשהי, אידיאולוגית, אתנית או גזעית. כל מה שמתרחש אפילו במקום נידח מגרה אותו ומכאיב לו, ובכל זאת הוא מתעקש לחלום כי העתיד של האנושות יהיה טוב יותר. דבר זה בא לידי ביטוי בפרפרים שמופיעים ביצירותיו כהד כרומטי המעניק זוהר למציאות אפלה, בתערוכתו החדשה במרכז התרבות הצרפתי ברבאט.

זמין להאזנה

פודקסט תוהו: שיחה עם חכים בשארה

ממחקר והתבוננות מחודשת בתערוכת אמנות לבנונית מודרנית משנת 1943, דרך כתיבה עבור כתב עת עצמאי לאמנות, לניהול משותף של גלריה שמנוהלת על ידי אמנים בברוקלין – חכים בשארה התנסה בפרקטיקות אמנותיות שונות בשנים האחרונות. דוד דובשני נפגש לאחרונה בניו יורק עם הכותב, האוצר והאמן הפלסטיני לשיחה על יוזמות מרובות אלו, וכן על סצנת האמנות בניו יורק בתקופת טראמפ.

 

 

תחיה לכל, אחרי הכול: קוסמיזם רוסי כפרויקט של היסטוריה אינטלקטואלית

הקוסמיזם הרוסי עומד במרכזה של טרילוגיית סרטים של אנטון וידוקלה, שהוצגה ברחבי העולם. הטרילוגיה מתחקה אחר, או, ליתר דיוק, מקימה לתחייה רעיונות של קוסמיזם באמנות, בהנדסה, ובארכיטקטורה הפוסט-סובייטית. עלמה מיקולינסקי סוקרת את תצוגת הסרטים בחלל המנוהל על ידי אמנים בטורונטו, וגם את גוף המחקר התיאורטי שהתפתח סביב הנושא בארבע השנים האחרונות.

אמנות הכתיבה על אמנות

"הספר מה זה אומר לכתוב על אמנות כולל שיחות עם כותבים שבאמתחתם כשלושה עשורים של כתיבה, היוצאת לאור מתוך להט עז וחסר מעצורים לאמנות." מאט הנסון סוקר את ספרו של ג'ארט ארנסט שיצא לאחרונה ובו אסופת ראיונות עם כותבים ידועים על אמנות, כמו ג'רי זלץ, רוברטה סמית', לוסי ליפארד ואיב-אלן בואה. 

של מי האדמה הזאת?

בפרויקט המתמשך "הדרך לעין חרוד" יוצאת אפרת גל-נור בעקבות מסעו של רפי, גיבור ספרו של עמוס קינן. בשורה של תערוכות ואירועים היא מעוררת שאלות פוליטיות על גבולות וחופש תנועה, ומפנה מבט רפלקסיבי אל האופן שבו המרחב בנוי באמצעות כתמים - פעולה ששואלת לא רק על מה מסתכלים, אלא איך מסתכלים.

 

ניואנסים של שייכות #13

הווידאו ה-13 במספר בטור הוא הפרק האחרון בסדרה שחמודי ג'נאם התחיל לפני יותר משלוש שנים. במשך זמן זה עקב אחר ניואנסים שונים בחיי הכפר איקרית, הנטוש לכאורה, שם התושבים שגורשו, משפחותיהם וחבריהם ממשיכים לקיים צורות שונות של שהייה וחיי קהילה.

 

 

 

זמין להאזנה

פודקסט תוהו: שיחה עם מירל לדרמן יוקלס

בפרק זה של הפודקאסט של תוהו, דוד דובשני משוחח עם חלוצת אמנות המיצג והאמנות המעורבת-חברתית מירל לדרמן יוקלס. יוקלס עברה לאחרונה לירושלים וגם נערכה לה תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון קווינס בניו יורק. הם מדברים על מניפסטים, על אותנטיות, על שיתופי פעולה, על לימודי אמנות, על נשים בתחום האמנות, על איגודי עובדים, על החיים בירושלים ועל מצב השמאל הפוליטי בארצות הברית ובישראל/פלסטין.

 

שיחה עם יונאס מקאס

"אם אתה חי בעבר, אם אתה לא מסוגל לברוח, לא תוכל לבנות בית חדש, עתיד חדש". כריסטוס פרידיס שוחח עם יונאס מקאס על זיכרון, טראומה והעולם הבא, על שנות המלחמה בליטא ושנות השישים בניו-יורק, ועל קולנוע.

רישום תגובה #16

מ"חיי בעלי החיים באמנות היפנית" ועד ל"דרגות השחרור האיטי": רויטל לסיק יוצרת סדרת רישומי תגובה בעקבות סיור גלריות בוושינגטון ובברלין.

 

הצורך במהפכה חדשה

הביאנלה השישית באתונה ביטאה צורך דחוף בהגדרה עצמית חדשה - צורך של הקהילה העכשווית המבולבלת ב"מהפכה" חדשה שתגדיר את המאה ה-21. כריסטוס פרידיס כותב על התערוכה, שאותה הוא מתאר כגן משחקים למבוגרים המיועד עבור מי ששואל שאלות או מבקש תשובות לסיוטי ההווה והעבר.

צילום מקומי

מדוע במשך שנים רבות לא לימדו במחלקה לצילום של בצלאל, על גלגוליה השונים, על פועלם של צלמים מקומיים? האם היה כאן צילום מקומי שעסק בזיקה שבין האדם למקום? חגי אולריך מנסה לבחון את תולדות הצילום המקומי בעקבות ספרה של נועה צדקה, האמת הפוטוגרפית אמת טבעית היא - כרוניקה של מחלקה לצילום.

 

מיץ תפוחים מהברז: שיחה עם מרטין בדן

דוד דובשני מראיין בפריז את מרטין בדן, ממייסדות קבוצת ממפיס האיטלקית, שהתאפיינה בתפישת עיצוב רדיקלית. בדן משרטטת את אופי הפעולה בקבוצה האגדית, את השלכותיה על עבודתה כיום ואת הרלוונטיות של עמדותיה בנוף הפוליטי, החברתי והכלכלי העכשווי.

ארכיון אנרכי: תצלומים פנומנליים וריבוי חשיפות

כיצד יכול הארכיון להיחשב לפרקטיקה אנרכית של איסוף והפצה? בעקבות ביקורו בתערוכה "לפתוח קופסאות: עבודה בארכיון הצילום", סעדי ניקרו מעלה מחשבות על האופן בו ארכיונאים בעלי מעורבות, אמנים וצלמים עובדים עם ארכיוני צילום.

 

לשחרר את הנערים-החיילים של סאלווה קיר

האופי הקיצוני של מודיעין הביטחון בדרום סודן מחייב שהמשתתפים בכתבה זו יישארו עלומי שם. בין שאר הדוגמאות הטרגיות, רצח "הילד האבוד" הדרום-סודני והאזרח הקנדי ריצ'רד לוקייה, וחטיפת העיתונאי קלמנט לוצ'יו לומורנטה הם עדות לסיכון החיים הכרוך בפעילות למען צדק לפליטים בסודן היום.

 

אחר ביחס למי?

"אין פסיביזם אוצרותי, כפי שאין מלחמה פסיביסטית". מיכל ב. רון סוקרת את ספרה החדש של מורה ריילי, אקטיביזם אוצרותי: לקראת אתיקה של אוצרות, ומוסיפה הערה על הביאנלה המנומסת, חסרת הגיבורים, שהתקיימה לאחרונה בברלין.

 

רישום תגובה #15

גלריה "גבול" בקיבוץ חניתה, בית הנסן בירושלים, הגלריה לאמנות ישראלית בקריית טבעון ובית חנקין בכפר יהושע: רויטל לסיק יוצאת למסע נוסף של רישום תגובה.

זמין להאזנה

כיצד להסביר ציד ארנבות לאמן גרמני מת

האמן יוסף ששון צמח, יליד בגדד, שחי ופועל באמסטרדם, עומד להקים פרויקט רחב ידיים ומרובה מוקדים באמסטרדם, בירושלים ובבגדד. המשורר והסופר מתי שמואלוף משוחח עמו על שנותיו כאמן בישראל לעומת היותו אמן יהודי בבלי באירופה, על יהדות, על גלות, על הדרה, ועל הסתרה ובנייה.

הסיפור הזה אינו קרוב לסיומו

”הסרט אספריה משלב את דיוקנו של אמן נשכח וסוכן חשאי לשעבר בסיפור אישי המתאר את יחסיה של היוצרת עם סבה ההולך ונחלש." חכים בשארה סוקר את סרטה החדש של היידי מוטולה, שחושף את זהותו הכפולה של סבה, ז'ק מוטולה - כצייר ישראלי וכסוכן חשאי במצרים.

 

רישום תגובה #14

חוף בטון בגלריה שער 3 בחיפה, קוד נגד קוד והירושי סוגימוטו במוזיאון תל אביב, ויונתן הירשפלד בגלריה גבעון. רויטל לסיק חוזרת מסיבוב גלריות נוסף ומציגה סדרה חדשה של רישומי תגובה.

מיזם המזרח התיכון בקולנוע: שיחה עם רות פריסילה קירסטיין

"ברוב המקרים זה מסתכם ב'טרוריסט א', טרוריסט ב', טרוריסט ג',' ועבור נשים זה אפילו יותר גרוע." מאט הנסון משוחח עם ד"ר רות פריסילה קירסטיין, מייסדת מיזם המזרח התיכון בקולנוע (MEFI) בניו יורק, על פרקטיקות מפלות וחוסר ייצוג של אמנים ושחקנים יוצאי המזרח התיכון ועל שיטות חדשות, מבוססות-קהילה, שארגון MEFI מציע להתמודדות עם בעיות אלו.

 

איך "טסטו ג'אנקי" משנה אותך

"כותבת שנטלה טסטוסטרון במסגרת ניסוי עצמי פילוסופי, אותו היא תיעדה בספר – זה טלטל אותי עד כדי כך שזה לא יצא לי מהראש". מיכל ב' רון והאנה מ' ברוקמילר דנות במיניות, במשלים, במתן שמות, בלידה ובמוות, בתגובה לספרו של פול ב' פרסיאדו, "טסטו ג'אנקי".

בחזרה לאקרה: בין נינה סימון, אמה אטה איידו, פסבינדר וה"קוקטס"

ספרו החדש של האמן והחוקר האמריקני מליק גיינס, "פרפורמנס שחור בשולי השמאל: היסטוריה של הבלתי אפשרי", נע בין ניו יורק וסן פרנסיסקו, פריז ומינכן, אקרה ולאגוס. הוא מציע דיון חיובי ומלא חיים בשלל יצירות במה, אופנה, קולנוע, טלוויזיה ומוזיקה. סעדי ניקרו סוקר את הספר ודן בהצטלבויות הרבות המתרחשות בו בין תיאטרליות, גזע, סובייקטיביות ומיניות.

 

בזמן שישנת

שטיח עשוי בטון, שמיכה קרועה וחיילי צעצוע מפוזרים על מיטה צרה. "בזמן שישנת", תערוכתם המשותפת של היבא אל-אנסרי ופאדי אל-המווי, הכילה אוסף של חפצי בית מעוותים ומפורקים ושיקפה את האופן שבו סכסוכים מחלחלים אל חיי היום-יום.

זמין להאזנה

קליפות נוגה #1

הֶסְכֵּת (פודקאסט) חדש מבית תוהו. הקשיבו לאיתן בן משה משוחח מדי פרק עם אישיות מעניינת אחרת בנושאים שבין רוח לתרבות.
"החיים הם שיקוף של יוצר פרוע מאוד" - בהסכת הראשון, איתן בן משה משוחח עם שי טובלי, סופר, הוגה דעות, מורה רוחני, מרצה ובמאי. תורתו וספריו של טובלי משלבים פסיכולוגיה פופולרית ופילוסופיה מערבית ומזרחית. מאז 2012 הוא מתגורר ומלמד בברלין, שם ייסד מרכז לימוד וטיפול המוקדש לשיטות שפיתח.

 

 

האיש בקופסה

האם אפשר לדבר על ג'נטריפיקציה (או התחדשות עירונית) בהקשר של קולוניאליזם ואדמות גזולות? מהי משמעות הבעלות על הקרקע? רנא עסלי מעלה שאלות בעקבות ביקור במיצג האיש ההוא בקופסה ההיא של האמן הפלסטיני רביע סלפיתי.

 

על קוסמות, אשליות, ותכסיסי שולחן

תערוכת היחיד של כרם נאטור "חזרו אחריי" המוצגת בימים אלו בגלריה לאמנות אום אל-פחם הינה מעין שיר יום הולדת לאמן/קוסם שנולד זה עתה. בר ירושלמי מבקר בתערוכה וחוזר עם מחשבות על ההבדל בין אחיזת עיניים לקסם אמיתי.

המראת חירום: על קופטה איירליינס של חליל אלטינדרה

"העבודה קופטה איירליינס עברה מסלול דומה מאוד לזה של מושאה – מגרמניה לטורקיה ובחזרה, לאורך נתיב עקלקל של ציפיות תלושות". מאט הנסון כותב על העבודה של חליל אלטינדרה בהקשר של משבר הפליטים ושל השפעת האקלים הפוליטי הדכאני בטורקיה על אמנים ואנשי תרבות.

 

רישום תגובה #13

מצפון אמריקה ועד לצפון ישראל, רויטל לסיק בסדרה נוספת של רישומי תגובה בעקבות סיור אמנות בניו-יורק, טורונטו וחיפה.

מאמר מערכת

התערוכה "אמנות ערבית גנובה" נגועה בדורסנות, בורות, עילגות והתחזות. מארגניה רומסים ביד גסה את רצונם של האמנים המוצגים שלא להציג את עבודתם בישראל. חברות וחברי מערכת תוהו יוצאים נגד המהלך הפטרוני שנעשה במסווה של נאורות ודיאלוג.

רישום תגובה #12

אבנר בן-גל בגלריה גבעון, רון ארד בגלריה גורדון ונטע כהן במקום לאמנות. רויטל לסיק בסדרה נוספת של רישומי תגובה בעקבות סיור גלריות בתל אביב.

למסור את החירות (מרצון) לאדם הלבן

אם צועקת לאחר שתלשו את תינוקה מזרועותיה, חגיגת מין של האבות המייסדים של קנדה עם חיות היער ודמות של טרנסג׳נדרית סקסית וחזקה, עטויה מלבושים מסורתיים, נוצות וחרוזים. ליאורה בלפורד מבקרת ב״בושה ודעה קדומה: סיפור של השרדות״, תערוכתו הנודדת של האמן קנט מנקמן, ששואל היכן הם הציירים שתיעדו את הרעב, את העוני, את הכאב, את ההשמדה של תרבות שלמה?

בחיפוש אחר שכנים

"מהזווית המקומית, 'שכן טוב' הביאה תקווה לסצנת אמנות שמסך כבד מכסה עליה". Hou Rf סוקר את הביאנלה באיסטנבול, שנאצרה על ידי צמד האמנים אלמגרין ודרגסט.

מלכי ערב

בעקבות ביקורו במוזיאון אמין אל-ריחאני באל-פריכֶּה (الفريكة) שבלבנון, יצא מאט הנסון למסע בעקבות התרגום העברי לספרו המפורסם של אל-ריחאני, מלכי ערב, שיצא לאור רק שנתיים אחרי המהדורה המקורית, שנכתבה בערבית בשנת 1924. מה היו הסיבות לתרגום הספר לעברית, ומה הייתה השפעתו לאורך השנים?

הבת הראשונה של הקונפדרציה

תערוכתה של אפרת ויטל "וויני (בת אמיתית)" שהוצגה לאחרונה במשכן האמנים בהרצליה מעלה אל פני השטח את הכחשת והדחקת ההיסטוריה הבעייתית של גזענות, עבדות וקולוניאליזם במדינות דרום ארצות הברית. חגי אולריך ביקר בתערוכה ומציע לחשוב עליה גם בהקשר המקומי.

כוריאוגרפיה מאורגנת: שיחה עם דנה יהלומי

דנה יהלומי משוחחת עם אלינור סלומון על עבודתה של קבוצת "תנועה ציבורית" במרחב הציבורי, על התפקיד הפוליטי של המוזיאון והאוספים שבו ועל טכנולוגיות של העברת מידע. זוהי שיחה שניה שמתפרסמת במסגרת שיתוף פעולה בין תוהו לארגון קדיסט.

בתים מדומיינים

בעידן של לחץ גאו-פוליטי, רגשות לאומיים מועצמים, מאבקים אתניים והגירה כפויה, כריסטוס פארידיס מבקר בביאנלה לאמנות עכשווית בסלוניקי וחוזר עם תובנות לגבי החיפוש אחר בית חדש.

תמונות של זיכרון

הדיל אבו ג'והר עוברת בדרכים ובסמטאות של הזיכרון הקרוב, תוך שהיא רומזת למה שמעבר, ומציגה שאלות על המתח בין התמונה והמאורע, ועל החיפוש האנושי אחרי מקום ומשמעותו של המקום

מגדר וחושים: האמנות של אניסה אשקר

עבודתה של אניסה אשקר משתמשת בחושים השונים כדי לעשות פרובלמטיזציה להצטלבות הקטגוריות שמרכיבות יחד את זהותה הרב-שכבתית. טל דקל מבקרת בתערוכתה וכותבת על השימוש שאשקר עושה במכלול החושים כדי לערבב קטגוריות, לנטרל ולפרק אותן.

הישרדות: המדריך לאוצר המתחיל - בר ירושלמי משוחח עם אדריאן ג'ורג'

"עתידה של הפרקטיקה האוצרותית צריך להיות שיתופי, דמוקרטי ולכלול קולות רבים". בר ירושלמי מראיין את אדריאן ג'ורג', האוצר הראשי של Artscience Museum בסינגפור וסגן מנהל לשעבר של אוסף האמנות של ממשלת אנגליה. הוא גם מחברו של הספר The Curator's Handbook

הסוואה גלויה

ספרו של דור גז, "אוריינטליזם טרום-ישראלי: דיוקן מצולם" מתמקד בסוגת תצלומים מן העשורים הראשונים של המאה העשרים כמקרה מקומי, ייחודי ומורכב של אוריינטליזם חזותי. חגי אולריך סוקר את הספר ומציע הרחבה של הדיון דרך ערכיה ומאפייניה של אמנות המיצג.

ניואנסים של שייכות #9

מאז חורף 2012 חמודי ג'נאם מבקר בכפר איקרית מדי חודש, לעתים למספר ימים, ומתעד את המקום והאנשים החיים בו, בסטילס ובוידאו.
הטור צולם הפעם באמצעות רחפן שנבנה באיקרית על ידי ע'סאן טועמה

הליוטרופיון - ריסוק או ריפוי

לקראת הליוטרופיון - תערוכתה החדשה של תמר גטר, המוצגת בימים אלה במשכן לאמנות עין חרוד - שוחח איתה ה.ש.ל.ר על סוסים ועל עניינים אחדים המעסיקים אותה בעבודתה: מעצורי ציור, אידאליזציה ורישום מהזיכרון, ועל הציור כמכונה שלא זזה.

טקסט שהוליד את עצמו (רעיונות שגנבתי מאחותי)

"אחרי התקפה כושלת, חמשת שחקני הקבוצה שעל המגרש היו ממלמלים תוך כדי נסיגה להגנה ׳חדש-חדש-חדש-חדש׳, לאיפוס התסכול. אז לא ישבו בקהל מבקרי כדורסל שכתבו ׳כמה מיושן, כבר קלעו לסל מיליוני פעמים׳.״ טקסט חדש של שי-לי הורודי במגזין תוהו.

רישום תגובה #11

עידו בראל בקיבוץ ברעם, ישראל קבלה בתל אביב, ניב תשבי ביפו, ותמר שפר בחיפה. רויטל לסיק משוטטת ומגיבה באמצעות רישומים.

סיפורים בהילוך אחורי

האמן Huo Rf משוחח עם מרבה אקאר אקגון על זיכרונות, על שיתופיות, על תרבות קווירית, ועל פרטיות האמן, בעקבות תערוכתו "סיפורים בהילוך אחורי" שהוצגה לאחרונה בגלריה פי-ארטוורקס באיסטנבול.

עיצורים חוככים

בר ירושלמי מבקר בתערוכתו של קולקטיב האמנים Slavs and Tatars במרכז לאמנות עכשווית בוילנה, ומרחף אתם על מרבד קסמים בין מרחביה הדמוגרפיים, הלשוניים, הדתיים והסוציאליים של ממלכת אירואסיה.

בחיפוש אחר אוצרות ביקורתית

בעקבות הביקורות שנשמעו לאחרונה על דוקומנטה 14 ועל הביאנלה של ונציה, נואה סימבליסט חוזר אל הספר/כתב העת אוצרות ביקורתית (Curating Critique) כדי לבדוק האם והיכן אוצרות וביקורת עשויות להיפגש כיום

הווה מתקדם: השערות על דמיון תרבותי במזרח התיכון

בתקופה האחרונה הופיעו חיבורים רבים אודות דרכי הפעולה של מוסדות תרבות במזרח התיכון. כיצד יכולים דיווחים אלה לתרום לקידום ההבנה וההתפתחות של התוצר התרבותי באזור, וממה הם מתעלמים? למא סולימאן סוקרת את הכרך האחרון בסדרת הפרסומים של הוצאת איבראז על תרבות חזותית במזרח התיכון ובצפון אפריקה.

אתרים מטפוריים

בתוך חוסר המחויבות הכללי של התערוכה המרכזית בבינאלה בוונציה השנה, אבי לובין מבקר בשלושה פרויקטים משמעותיים ומעניינים, שמציעים אתרים מטפוריים ומרחבים של התנסות ושיתוף פעולה.

נתזי דם

Crop Marks עבודתו החדשה ביותר של שריף ואכד, היא דיוקן עצמי, תצלום בגודל טבעי, ובו נראה האמן כשראשו ערוף. עלמה מיקולינסקי כותבת על דרמת עריפה זו ומנסה לחקור את משיכתנו אל דימויים של כריתת ראשים, כמו הציור של אנרי רניו המתאר את ההוצאה להורג האכזרית בגרנדה או עריפת ראשו של נד סטארק ב"משחקי הכס". 

רישום תגובה #10

רויטל לסיק מבקרת בסטודיו של פנחס כהן גן, בחממה של אביטל גבע בקיבוץ עין שמר, ובתערוכותיהן של לואיז בורז'ואה ושל עתליה שחר בתל-אביב

ענן של פילוסופיה

הייתכן שחקירות פילוסופיות של לודוויג ויטגנשטיין אינו ספר, אלא אלבום מוזיקלי תזזיתי? מיכל ספיר משרטטת מסלול קריאה ופרשנות בכתביו של ויטגנשטיין, העובר במוזיקה, בספרות, בעננים צמריריים, בצמתי דרכים, בסוסוני ים ובאתיקה.

אשליה אודות הבנה

כדי לראות את הפסלים גדולי הממדים בתערוכת היחיד של ריצ'רד דיקון בגלריה העירונית של פראג הצופה צריך להתקרב, להתכופף, להרים את ראשו, להתמקד בפרטים הקטנים ואז שוב להתרחק ולהביט בפסל המלא. פעולות המחקר שהצופה מבצע בעזרת גופו ותנועתו בחלל הובילו את חגי אולריך לנסות להבין כיצד דיקון מצליח לתת ביטוי פיזי לרעיונות, סמלים וסימנים שאי אפשר באמת להמחיש בחלל ובזמן.

 

רישום תגובה #9

עורו החולמים, ג'קומטי, תסמונת הטפטוף ותערוכת האמנות הפופלרית ביותר בכל הזמנים! רויטל לסיק יוצרת רישומים מהירים בתגובה לסיור תערוכות בלונדון.

דיוקן האמן כאיש לא-צעיר או: מעשה בשני דובים

עם סיום עונת תערוכות הבוגרים בבתי הספר לאמנות, חוזרת טלי תמיר דווקא לעבודתם של שני אמנים ותיקים - דב אור-נר ודב הלר - ותוהה כיצד הרדיקליות שהצליחה לחבר אוונגרד עם ערכים חברתיים, לחצות קווים ולהמיס גבולות קונספטואליים וגיאוגרפיים, לא מצאה את מקומה במוזיאונים המרכזיים.

ארץ חמדה

בתערוכת היחיד המקיפה של אורית ישי בגלריה העירונית של פראג מופיעים מקלטים, מדי צבא, מנהגי אבלות, חיילות ואלבום פרחים ארצישראלים שניתן לגנרל אלנבי. דומה שדווקא מכלול הפעולות שעושה ישי יוצר מהלך ביקורתי מעניין שבו האינפורמציה הופכת חסרת תוכן והמציאות לחסרת בשר.

היעדר, ספקולציה, טקסט

"עליי לבנות גשר באורך עשרים מטר עשוי מילים אל עבודות המסתורין של גרוסווגל, זאת בהנחה שהעבודות שלו נמצאות היכן שהן נמצאות". שי-לי הורודי כותבת ממרחק על תערוכתו של עמוס גרוסווגל בגלריה לבלוב 24.

ניואנסים של שייכות #8

מאז חורף 2012 חמודי ג'נאם מבקר בכפר איקרית מדי חודש, לעתים למספר ימים, ומתעד את המקום והאנשים החיים בו, בסטילס ובוידאו.
הטור צולם הפעם באמצעות רחפן שנבנה באיקרית על ידי ע'סאן טועמה

חור בזכרון

במסגרת שיתוף פעולה חדש בין קדיסט לבין מגזין תוהו למען פרסום משותף של ראיונות וידאו, אלינור סלומון משוחחת עם אלהם רוקני על שחזור וזיכרון, על ביוגרפיה והיסטוריה, על אוריינטליזם ועל גברים בעלי מראה מזרחי.

אתונה לפני קאסל

מסר מעברה של אירופה שמהדהד בהווה שלה יוצר הצהרת פתיחה פוליטית חזקה לדוקומנטה 14. כריסטוס פרידיס מבקר בתערוכה הבין-לאומית ומוצא שההחלטה לפתוח אותה השנה באתונה לפני הפתיחה בקאסל אינה רק מיזם קולוניאלי של סצנת האמנות בגרמניה.

בדיקה ביטחונית בשער הרחמים

התערוכה "ירושלים, 1400-1000: כל העמים תחת הרקיע" במוזיאון מטרופוליטן בניו יורק הכילה מספר מרשים של מוצגים עתיקים ייחודיים - ממנורת מסגד סולטנית ועד טבעת נישואין יהודית. שתי אוצרות התערוכה ארגנו אותה מתוך כוונה להציג לצופים מקום רוחני, מגוון ושוחר שלום – ירושלים כפי שהיא מצטיירת בדמיונן. רולא ח'ורי ביקרה בתערוכה ושבה עם כמה נקודות למחשבה. 

צילום פעולה

"במפעל משותף זה הצלמים לא רק משמשים עיניים לחברי הקהילה המצולמים אלא גם זרוע נוספת במאבקם לצדק". נדים כרכבי סוקר את הספר שפורסם לאחרונה, המתאר עשור של הצילום האקטיביסטי של אקטיביסטילס.

הרחבת תחום המאבק

התערוכה "קו הצבע" עושה כברת דרך כדי להמחיש את המאבק לזכויות השחורים בארצות הברית, אבל בו-בזמן היא לוכדת את עבודות האמנות המוצגות בה בכלא מושגי. רוויטל מדר כותבת על התערוכה שהוצגה לאחרונה במוזיאון קה בראנלי בפריז.

ברבור שחור, ברבור לבן

לאחר הסכסוך המתוקשר של גלריה ברבור עם עיריית ירושלים וניסיונות הצנזורה של העירייה, הוצגה שם תערוכתם המשותפת של ביאנקה אשל גרשוני ואורי הולבן. חגי אולריך ביקר בתערוכה וחזר עם מחשבות על האפשרות הפוליטית שיוצר המרחב שהשניים בנו.

משחקי רוחות

בין השנים 1918 ו-1924, המסיונר והאנתרופולוג הגרמני מרטין גוזינדה ערך מסעות בארץ האש ובמערב פטגוניה, הנקודה הדרומית ביותר בצ'ילה ובעולם בכלל. עלמה מיקולינסקי כותבת על התערוכה הנודדת של תצלומיו, שתיעדו את מפגשיו עם העמים הילידיים - הסלקנם, הייגן והקאווסקר.

ארץ ההבטחות הכלליות

שלושים ושמונה עבודות עתירות טכנולוגיה, מאה שנים של התנסויות באמנות הקולנוע, מיצבים, סביבות בתלת-ממד, רישומים, פסלים, מיצגים, ציורים, וחללים מקוונים, בשטח של כ-1700 מ"ר: ניסוי בחוויה טוטלית או עומס יתר לחושים? רולא ח'ורי מבקרת בתערוכה המרשימה "מחוזות החלום: קולנוע ואמנות אימרסיביים, 1905-2016" במוזיאון וויטני לאמנות אמריקנית בניו יורק.

שתי נקודות מבט (חלק ג'): צורות של סירוב

בחלקו השלישי והאחרון של המאמר, נואה סימבליסט מתמקד באופן בו אכרם זעתרי משתמש ביחסי חליפין דיאלוגיים כאסטרטגיה אמנותית. שיחותיו של זעתרי עם חגי תמיר שונות לחלוטין מאלה שניהל עם אבי מוגרבי, הן מבחינת הדינמיקה והן מבחינת התוצאות, אולם משני סוגי השיחות עולות דרגות שונות של מעורבות אישית, כמו גם צורות שונות של אנטגוניזם וסירוב.

פשעים ועבירות קלות

האם העבודות של מיכל מקרסקו מציגות פטישיזם זול וסיטואציות מפוקפקות? האם הן נעשו בהינף-יד, בקלילות או בגחמה? חגי אולריך ביקר בתערוכה של מקרסקו בגלריית המדרשה וחזר עם מחשבות על טעם טוב, על כנות ועל שאלות של משקל וקנה מידה.

באדום, בשחור

בין ניו יורק למארפה שבטקסס עובר מסלול דמיוני, שלאורכו נודדים ומתגלגלים אנשים, צבעים, רעיונות ומורשות. רותם רוזנטל כותבת על עבודתו של ג'וש ט. פרנקו, "בטלילי, בטלאפאלי: שלושה טקסנים באדום ובשחור".

יחסים פנימיים

ציור עכשווי כערימת חורבות המודרניזם או ציור מודרניסטי ממש? התעסקות בקומפוזיציה ציורית או התמקדות במושאי הציור? חגי אולריך כותב לתוהו על התערוכה "ציור, למשל" במוזיאון פתח תקווה לאמנות.

פרק א': החלום והאש

שניאור זלמן מנדלוביץ היה איש חב"ד, מאייר ומיניאטוריסט, שחי בחברון באמצע המאה ה-19 וטייל ברחבי העולם. מיוחסים לו מגוון אגדות וסיפורים חסידיים, סוראליסטיים ואנרכיסטיים. מפרק לפרק במגילת הקומיקס אנו מוצאים את דמותו המדומיינת של הרשז"ם נודדת במקומות ועתות שונים בעולם, מהודו בעת המרד הגדול דרך עכו תחת מצור נפוליאון ועד לונדון הוויקטוריאנית.
בפרק הראשון עוזב הרשז"ם את ביתו בעקבות חיזיון ויוצא אל העולם.

שתי נקודות מבט (חלק ב'): יחסי חליפין דיאלוגיים

בחלקו השני של המאמר בו הוא מנתח את עבודתו של אכרם זעתרי מכתב לטייס שסירב (2013), נואה סימבליסט דן בעבודה מוקדמת יותר של זעתרי שכללה שיחה עם הקולנוען והאמן הישראלי אבי מוגרבי. סימבליסט בוחן את העבודה מבעד לפריזמה של יחסי חליפין דיאלוגיים, תוך הסתמכות על המושג "אמנות דיאלוגית", שניסח גרנט קסטר, ועל אבחנותיה של אלה שוחט אודות פוליטיקת הזהויות של יהודים ערביים או מזרחיים.

האוס אטלנטיס

עבודת הוידאו "האוס אטלנטיס" של קרן רוסו ממזגת סוגות שונות - קולנוע תיעודי, מסה היסטורית ומדע בידיוני. במאמר חזותי זה האמנית מציעה התייחסות חדשה למרכיבים החזותיים והטקסטואליים בעבודתה.

המונומנט הארכיטקטוני שבבסיס עבודתה של רוסו, האוס אטלנטיס, נבנה בשנת 1931 בברמן שבגרמניה. המבנה משלב את חזון פטרונו, לודוויג רוזליוס, לשקם את זהותו של הגזע הגרמני באמצעות תחיית תהילת ימי קדם בארכיטקטורה המונומנטלית, הסמלית והאקספרסיוניסטית של ברנהרד הטגר.

מבנים ארעיים

הרבה מקומות טעונים מופיעים בעבודותיו של ניר עברון, בהם העיר הפלסטינית רוואבי, מלון שבע הקשתות בהר הזיתים והתיישבות ג'יימסטאון בווירג'יניה שבארה"ב. אך מה קורה לקונקרטיות של המקומות ולעיסוק בסיפורים הפוליטיים הספציפיים כאשר העבודות מנתקות בין תוכן לצורה? חגי אולריך חוזר מתערוכתו של עברון, "מסד".

שתי נקודות מבט (חלק א'): מכתב לטייס שסירב

בקיץ 1982, בזמן הפלישה הישראלית ללבנון, נפוץ בעיר הנמל סאידה (צידון) סיפור שצמח לממדים מיתולוגיים: אחד ממטוסי הקרב הישראליים שנשלחו אל מחנה הפליטים הסמוך נסוג ממשימתו - במקום להפציץ את בניין בית הספר במחנה, הטייס שחרר את הפצצות בלב ים. במאמר לתוהו, שיפורסם בשלושה חלקים, צולל נואה סימבליסט אל נבכי עבודתו של אכרם זעתרי, מכתב לטייס שסירב, שנוצרה בהשראת סיפור אמיתי זה.

עינוגי הבשר האחר

צייר שהפנים את המבט המערבי האוריינטליסטי, אמן סוג ב' שזכה להכרה כחלק מתשלום מס שפתיים של הטייט מודרן לקהילה ההודית הבריטית, או אמן שמציע מבט חד, מורכב וחתרני על זהות, חברה ומיניות? בר ירושלמי כותב למגזין תוהו על הרטרוספקטיבה של הצייר יליד הודו בופן קאקהר בטייט מודרן

זמין להאזנה

פוטוריזם אפריקאי ופוטוריזם ערבי מנקודת מבט עכשווית של קוראת גולה

כתיבת סקירה על ספר בנושא אפרו-פוטוריזם עבור מגזין תוהו הביאה את למא סולימאן לבחון את רעיון הפוטוריזם הערבי, שנמצא עדיין בחיתוליו. דרך עבודות של אמנים כמו לריסה סנסור, סוליימן מג'לי וקולקטיב תשוויש, בודקת סולימאן את הפוטנציאל של הפוטוריזם הערבי להפוך למרכיב מרכזי בדיון העכשוי על תרבות ערבית בכלל ותרבות פלסטינית בפרט.

את לא נראית מודאגת, אבל כדאי שתהיי

האמנית תאה טופאיץ' מתארת את השנתיים בהן עבדה על הכנת מיצג חדש בתל אביב שמעורבים בו גם אנשי מוסד ושב"כ. זהו סיפור מתח עם מעקב, חקירות, מפגשים סודיים ושיחות חשאיות. מאמר חדש במגזין תוהו: אנו ממליצים לקרוא אותו בנשימה אחת!

ההווה בדראג אנד דרופ*: רשמים מהביאנלה התשיעית של ברלין

"ברוכים הבאים אל הפוסט-עכשווי", אומרים חברי קולקטיב DIS, אוצרי הביאנלה התשיעית של ברלין, בחביבות של שוטרים במעבר גבול, שמזמינים אותנו להיכנס לטריטוריה אוניברסלית. כביכול. מיכל ב. רון חולקת את רשמיה מהביאנלה בביקורת חדשה עבור מגזין תוהו.

המילים המשותפות

חגי אולריך על המילים המשותפות בתערוכתו האחרונה של יוסי ברגר, על היחסים בין מילים בודדות לבין הרצף ועל רעיון השלם המופשט.

הפצעה של התרחשות

האמנית קרלה גניס, תושבת ברוקלין, משתמשת בטכנולוגיות ייצוג של המאה ה-21 כדי לספר סיפורים באמצעות "מראה דיגיטלית" שבה משתקפים הרהורים על כוח, מיניות, דחיקה לשוליים ויכולת פעולה. גניס מוקסמת מסמיוטיקה דיגיטלית וממקומה של הזהות בתוך ההקשר המעורפל של האמתי והווירטואלי.

עדות מומחה: תצלום שנוצר בשטח

בספרו החדש של איל ויצמן, הקורא חובר אל המחבר לריחוף מעל חבלי ארץ נתונים במחלוקת במזרח התיכון, עוקב אחריו כשהוא משרטט היסטוריות, אידאולוגיות, גבולות חלקלקים, טכנולוגיות ונרטיבים שמעורבים בהדרה הרשמית ובעקירה של הבדואים תושבי הנגב. רותם רוזנטל סוקרת את "סף המדבר, קו העימות" ואת שיטות העבודה של ויצמן במחקרו התרבותי-חזותי-פורנזי.  

סטיות מהתסריט: על "סטליניזם של יחסים - המחזמר" מאת מייקל פורטנוי

הצופה במופע של מייקל פורטנוי בויטה דה ויט מרגיש כאילו הוא מבקר במחלקה פסיכיאטרית פתוחה, שהמטופלים בה אינם מסוגלים לבטא את מחשבותיהם באופן בהיר ובמקום זאת פולטים את מה שהם כבר יודעים בזרם תודעה בלתי מסונן. נועם תורן נכח במופע ושוחח עם מנהלת המוסד, דפנה איאס. הוא חולק את רשמיו עם מגזין תוהו.

בת-הזמן

מהי משמעות הזמן באמנות בת-זמננו (con-temporary)? סעדי ניקרו דן בנושא העכשוויות (con-temporaneity) דרך עבודותיהם של כריסטו וז'אן-קלוד, MUVART וואליד ראאד.

ביו-ביבליוגרפיה

האם אפשר להתעלם מהעובדה שדרך כתיבתו רועי רוזן מייצר אמנות שהיא מערכת סגורה? האם אפשר לגשת אל יצירתו מזווית אחרת? עלמה מיקולינסקי כותבת על רטרוספקטיבת אמצע-הקריירה של רוזן במוזיאון תל אביב לאמנות.

ריאליזם קפיטליסטי: אז והיום?

"ריאליזם קפיטליסטי" -האם המונח יכול להציע אפשרות חדשה לשינוי בתקופה שלאחר ההתפכחות מתנועת OCCUPY, בה עולם האמנות נשלט בידי אינטרסים מסחריים? עלמה מיקולינסקי סוקרת את הגיליון המיוחד של ARTMargins על ריאליזם קפיטליסטי.

 

​הפרק החסר

מה יש בו בספר שהופך אותו למטאפורה לסובייקט? מדוע יש לנו רצון להזדהות של ממש עם ספרים? להיעשות ספר? לירן רזינסקי כותב לתוהו על ההיבט הפטישיסטי של הספר ועל היחסים בין הספר לסובייקט ולגוף האנושי, כפי שאלה מיוצגים בתערוכה "ביבליולוגיה" במוזיאון פתח תקווה לאמנות.

כשמלאך ההיסטוריה משחק באש

בתוך עולם האמנות, ההולך ומתמלא בחשיבות עצמית, המהתלות המשעשעות של פישלי/וייס (Fischli/Weiss) בתחומי הפיסול, המיצב, הצילום והווידאו בלטו תמיד בגישתן הפרועה. מיכל ב. רון על הרטרוספקטיבה החשובה של הצמד במוזיאון הגוגנהיים בניו יורק. 

עשה עצמך מת

"היכולת לחקור את העולם דרך תצפיות אמפיריות ולהסיק מסקנות לגבי טבע המציאות שינתה ללא היכר את יכולתנו לחוות את העולם סביבנו." בר ירושלמי על מדע ואמנות בתערוכה States of mind: Tracing the edge of consciousness - Mind, Edge, Consciousness, שמוצגת בימים אלה באוסף וולקאם בלונדון.

אפוקליפסה אתמול

כיפת הסלע - סלע המחלוקת המוזהב והנפיץ - עומדת במרכזה של תערוכה המוצגת בימים אלה בגלריה לצילום בבצלאל. נועה חזן כותבת לתוהו על התערוכה ועל המחקר החזותי שהוביל אליה, אשר בוחן מאות תצלומים של המקום לאורך 150 השנים האחרונות ומציע מושגים חדשים לבחינת ייצוגיו החזותיים.

גוון מסוים של אדום

הרטרוספקטיבה של וואליד ראאד (Walid Raad) במומה (MoMA) שבניו יורק נעה במתח שבין דיוק לספק, ומציגה  את האופן הייחודי בו מתייחס האמן להשפעות המלחמה. נעמי לב ביקרה בתערוכה והשתתפה בהדרכה של ראאד לאורכה

בשיפוצים

איך צריך לתכנן את הביאנלה באתונה כאשר המצב ביוון כל כך הפכפך? כריסטוס פארידיס (Christos Paridis) כותב על הביאנלה החמישית והשישית – פרויקט דו-שנתי שהוא גם אמנותי, גם פוליטי וגם חברתי.

שאול

הצילום של שי איגנץ חותר לאחור אל ראשית הצילום: החושך של החדר, הארומה של הכימיקלים, מידה של הלא-צפוי וחדוה רומנטית של רגע מכריע. דני יהב בראון על "שאול", תערוכתו של שי איגנץ.

הבלחים של ראיון

כשגילינו שז'ורז' דידי-הוברמן בא לאוניברסיטת תל אביב כדי לשאת הרצאת אורח ביקשנו ממיכל ספיר, המתרגמת של ספרו שיצא לאחרונה בעברית, להזמין אותו לראיון עבור תוהו.

הגונב מגנב פטור

מה עשתה מיכל בראור בתיבת הפנדורה שהניח א' לפתחה? יאיר ברק מתאר את מעגלי האשמה שיוצרת עבודתה של מיכל בראור, ״אוסף לא פרטי״, לנוכח מזוודת תצלומים גנובה, שבתחתיתה תקווה.

העם הנבחר – מדריך קטן למהפכה גדולה

"ברור שהכיבוש לא יסתיים ממש עכשיו, אבל הרבה דברים עשויים לקרות בקרוב. השאלה היא איפה להתחיל". ז'אק סרבין מה-"יס-מן" (the Yes Men), המוכר גם כאנדי ביכלבאום, בשיחה עם מעיין שלף בעקבות ביקורו בירושלים לאחרונה.

בלי תכסיסים, בלי תחבולות. מרסל ברותרס בפרידריציאנום, קאסל

האם הנסיונות שנעשו בשנה האחרונה להציג את עבודתו של מרסל ברותרס (Marcel Broodthaers) לאחר מותו עמדו באתגר? האם הרטרוספקטיבה הצפויה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק תצליח במשימה? מיכל ב. רון מתעמתת עם שאלות אלו ועם הפרדוקס הטמון בהן.

 

גחליליות

חוץ ופנים, חול וקודש, עיוורון וראייה, והכול מתוך ציור חקרני ולא פתייני כלל. דני יהב בראון על החלונות והויטראז'ים בתערוכתה של מאיה גולד

העידן המטאבולי, או כיצד חזה פדריקו מנואל פראלטה ראמוס את האינטרנט בעזרת ביצה

הייתכן שיצירת אמנות דמוית ביצה ניבאה את האינטרנט? עלמה מיקולינסקי כותבת על "העידן המטאבולי", תערוכה באצירת צ'וס מרטינז המוצגת  במוזיאון לאמנויות לאטינו-אמריקניות בבואנוס איירס.

קופסא שחורה

מעבורת, טרמינל, חוף הים, חדר במלון, או מעבר גבול, כל אחת ואחת מהאינסטנציות הביורוקרטיות הללו נחשפת כאחיזת עיניים. דני יהב בראון על התערוכה "נופשון" של אוהד מרומי ועל היחסים בין ביקור לביקורת.

רכוש נטוש

תערוכותיהן של אמילי ג׳סיר וג'ומאנה מאנע, המוצגות בימים אלה בלונדון, מזמנות מפגש עם אסטרטגיות הפוכות של התמודדות עם מוגבלותו של הזיכרון הארכיוני. בר ירושלמי על תערוכותיהן של שתי האמניות.

הסהר הגדול: אמנות ותסיסה חברתית בשנות ה-60 – יפן, דרום קוריאה וטאיוואן

"אנחנו מחבלי אמנות" הכריז יאסוהירו קאטו, שעמד בראש קבוצת "מימד האפס" בשנות ה-60. אמירה זו מייצגת את רוח התקופה, והאווירה הנפיצה כנגד הממסד הפוליטי, כמו גם הממסד האמנותי, שתפסה לה מקום ביפן של שנות ה-60. אילת זהר על תערוכה מחקרית שסקרה את האוונגרד של תקופה זו ביפן, דרום קוריאה וטאיוואן.

פורמט גדול, טקסט קטן (להילה בכר)

 במפגש מאוחר עם הגריד הצילומי של הילה וברנד בכר גילה יאיר ברק כי החוויה האינטלקטואלית והעניינית שלו כצופה בעבודות הפכה לריגוש רוחני. מדוע זה קרה, והאם המטען הגנטי של הצילום הטיפולוגי הישראלי אכן קרוב למקבילו הגרמני או דווקא לזה האמריקאי? תהיות ותובנות לאחר מותה של הילה בכר.

הגנן, החקלאי ומגדל הירקות האורבאני

"התערוכה החקלאית" שאצרה טלי תמיר בתחילת השנה במוזיאון פתח תקוה לאמנות חקרה את החקלאות המקומית באמנות העכשווית. במאמר זה תמיר מרחיבה את הדיון בהבדל שבין גננות לחקלאות ומתמקדת בשאלת היחסים בין חקלאות, טריטוריה וביוגרפיה.

עבודה בתוך עבודה: על תערוכתו של רוברט אירווין בדיה:ביקון

בתחילת קיץ 2015 חזר רוברט אירווין למוזיאון דיה:ביקון, והקים בו מיצב שיצר בשנת 1998, במקום שאת מבנהו וסביבתו הוא עצמו עיצב בשנת 2003. אולם הגלגול החדש של המיצב "אקסקורסוס" חושף הרבה מעבר להיסטוריית החקירה החזותית ארוכת השנים של האמן

ארץ של אלמנות

דוריס סלסדו עוסקת בטראומה הקיבוצית הקשורה במשטרים טוטליטארים בקולומביה. גבריאלה ווינשנקר כותבת על הרטרוספקטיבה האמריקאית הראשונה של האמנית במוזיאון הגוגנהיים בניו יורק.

ילד עם מצלמה

בשנים 2008-2009 תיעד דוד ריב את מאבק התושבים בניעלין נגד בניית גדר ההפרדה. בטקסט קצר זה הוא מתמקד באחד הציורים שצייר בעקבות הפעילות הזאת.

על צבע ומרחבים אחרים

מרחב צבע הוא ארגון של צבעים בדרך מסוימת, המאפשרת להציג ולייצג צבע באמצעות מדיום אנלוגי ודיגיטלי. מאמר חזותי זה אינו עוסק בתיאוריה של הצבע, אלא באופן שבו צבע מאורגן לכדי אובייקט, או, ליתר דיוק, לכדי צורה.

אדמָּכשיר*

כיצד הופך הכלי, המכשיר, מאובייקט ליצירה? כיצד הוא מבטל את עצמו (כאובייקט מתועש) ורוכש זהות ומשמעות חדשה? חיים דעואל לוסקי על רעיון האדמָּכשיר ועל הדיגי-דימוי בעקבות תערוכתו של מתן מיטווך בגלריה דביר