עבור פלסטינים החיים בפלסטין ההיסטורית ועבור אלו המכונים "פליטים פלסטינים", הנכבה של 1948 מעולם לא הסתיימה. זיכרון זה מעצב את הזהות הפלסטינית, אך האם מדובר דווקא בחוסר נרטיב שקיים כבר עשרות שנים? נור סעיד מנתחת גורמים המעכבים את החברה הפלסטינית מלהשקיע באמנויות, תוך הדגשת חשיבות הסיפור והתיעוד של חוויה לאומית אל מול שכחה.
בעקבות מספר ספרים שיצאו לאחרונה על ומאת ג’ון ברג’ר, בסמוך לפטירתו של המבקר ב-2017, סעדי ניקרו צולל אל כמה מכתביו ורישומיו של ברג’ר, וחוקר את הדחפים הטרנספורמטיביים המניעים את גישתו ההקשרית, המולקולרית ודמוית-הקונסטלציות של ברג'ר, ואת הרלוונטיות שלה למשבר העולמי העכשווי.
הדיל אבו ג'והר מציגה כאן ראייה רדוקטיבית, בפואטיקה עזה, של מצב מציאותי סוריאליסטי - יחסיו של הקולוניאליסט עם מושג הבנאליות אל מול הבושה. סלמה, הבית, הזיכרון, היקום, הקורא, הצופה הרגיל שמעומת עם הקולוניאליסט, ללא בושה עד כדי בנאליות. סוריאליזם הוא שם המשחק כאן, והמציאות נשלטת על ידי אין ספור שאלות שאינן פחות סוריאליסטיות.
תערוכת האוסף "שאגאל, פיקאסו, מונדריאן ואחרים: אמנים מהגרים בפריז", במוזיאון סטדליק שבאמסטרדם, מעניקה להיסטוריה של אמנות המאה הקודמת ברק של רלוונטיות פוליטית. מאט הנסן סוקר את התערוכה ואת העמדה האוצרותית שלה כלפי נושאים שהולכים ותופסים מקום מרכזי בשיח הגלובלי.
דוד דובשני משוחח עם אוהד מרומי על פיסול, על מודרניזם, על שנות התשעים, על גלות, ועל מעברי גבול.
בעת זו, של משבר ההגיון והדעת, האם ישנה אפשרות לתיקון? מאט הנסון משוחח עם האמן הצרפתי-אלג'יראי הנודע קאדר עטייה על עבודותיו האחרונות, על 'לה קולוני' (La Colonie), מרכז הדה-קולוניזציה שהוא מנהל בפריז, ועל המלצות הקריאה שלו לתקופות בידוד.
ספרו של דור גז, "אוריינטליזם טרום-ישראלי: דיוקן מצולם" מתמקד בסוגת תצלומים מן העשורים הראשונים של המאה העשרים כמקרה מקומי, ייחודי ומורכב של אוריינטליזם חזותי. חגי אולריך סוקר את הספר ומציע הרחבה של הדיון דרך ערכיה ומאפייניה של אמנות המיצג.
התערוכה "קו הצבע" עושה כברת דרך כדי להמחיש את המאבק לזכויות השחורים בארצות הברית, אבל בו-בזמן היא לוכדת את עבודות האמנות המוצגות בה בכלא מושגי. רוויטל מדר כותבת על התערוכה שהוצגה לאחרונה במוזיאון קה בראנלי בפריז.
