תמונות של זיכרון #7
הדיל אבו ג'והר מציגה כאן ראייה רדוקטיבית, בפואטיקה עזה, של מצב מציאותי סוריאליסטי - יחסיו של הקולוניאליסט עם מושג הבנאליות אל מול הבושה. סלמה, הבית, הזיכרון, היקום, הקורא, הצופה הרגיל שמעומת עם הקולוניאליסט, ללא בושה עד כדי בנאליות. סוריאליזם הוא שם המשחק כאן, והמציאות נשלטת על ידי אין ספור שאלות שאינן פחות סוריאליסטיות.
ובאשר למי שאמר לך, ידידי, כי זו הייתה התרחשות מקרית, שקרן הוא. אין זו התרחשות מקרית, וגם לא פזמון שהקשבתי לו בדמי ימי. זה היה כמו מנות של רגש אל מול השגרה שהורגת אותך כל יום. אתה רואה אותי ברגע זה כשאני כותבת לך ולבי חולם על בית עשוי סלמה.
האם סלמה תהפוך לבית שעבורו נמכרו צמידים מזהב ומכסף?
אנשים מתים, הוי סלמה, לעיתים הם מתים בטרם מצאו שם שאוחז בזיכרון כשמות אמהותיהם.
שיהיה!
אותו ריק, הוי סלמה;
למען השם! אינני רואה ביקום אלא כאב לא נראה לעין, שכמעט דולף מכל פינה, רציתי להישען עליו, אך הוא נמוט עלי!
יש שמואסים בקריאת ספרות עגומה זו, הוי סלמה, ויש שמתביישים ללכת לבד לקולנוע, בעוד שהכובש איננו מתבייש להציג את כל מה שהוא בנאלי.
