גוף, דימוי ושבר: על אמנות בזמן קריסה
שיחה עם רועי רוזן על הגוף כמרחב פוליטי, על אמנות בצל אלימות, ועל האפשרות לשאת דימוי כשהמציאות עצמה בלתי נסבלת.
שיחה עם רועי רוזן על הגוף כמרחב פוליטי, על אמנות בצל אלימות, ועל האפשרות לשאת דימוי כשהמציאות עצמה בלתי נסבלת.
למרות הבחילה שעוררה בה המחשבה על כלכלת המלחמה, מיכל ב. רון כותבת מנקודת מבט זו על תערוכות הקיץ בברלין. תערוכותיהן של יוקו אונו ושל ליג'יה קלארק הציעו דרכים הופכיות להשתתף בעבודת אמנות, אחת מהן לא שונה מסימון לייק. ובכן, האם סימון לייק יכול לסיים מלחמה? או שהלייק דווקא ניזון ממנה?
כיצד מטפלים במצב האנושי העגום באמצעות מחוות מפוארות של פוליטיקה, רגשנות, אופנה ומוצרים נלווים. מיכל ב. רון על דוקומנטה 14 בקאסל.
מסר מעברה של אירופה שמהדהד בהווה שלה יוצר הצהרת פתיחה פוליטית חזקה לדוקומנטה 14. כריסטוס פרידיס מבקר בתערוכה הבין-לאומית ומוצא שההחלטה לפתוח אותה השנה באתונה לפני הפתיחה בקאסל אינה רק מיזם קולוניאלי של סצנת האמנות בגרמניה.
האם אפשר להתעלם מהעובדה שדרך כתיבתו רועי רוזן מייצר אמנות שהיא מערכת סגורה? האם אפשר לגשת אל יצירתו מזווית אחרת? עלמה מיקולינסקי כותבת על רטרוספקטיבת אמצע-הקריירה של רוזן במוזיאון תל אביב לאמנות.