מרסל ברותרס

המוזיאון הוורנקולרי של נורית ירדן

אסנת צוקרמן רכטר כותבת על "שהות", הפרויקט המתמשך של נורית ירדן, ומעלה שאלות על פרקטיקות מוזיאליות, על אירוח ועל היכולת לתעד מקום שמבוסס בעת ובעונה אחת על חוויות אישיות ועל עבודת שטח וניסיון לומר משהו בעל תוקף כללי.

מה לעשות למען האהבה?

מיכל ב. רון עוקבת אחר אוצר ארכיב של האנה ברוקמולר. היא מתחילה עם מרכז השאלות העולמי של ג'יימס לי ביירס, ועם השאלה ששאל שם מרסל ברותרס על אהבה. זו שאלה שקוראת ממרחק הזמן, ויוצרת שאלון שמבקש מענה: מה לעשות למען האהבה?

מ(ב)ר מבקרת #2: אצל נעה גינזבורג עם האנה ברוקמולר

בעקבות הפרויקט המשותף Cat Chat, שבו דנו בראיון שערך מרסל ברותרס עם חתול, מיכל ב. רון יוזמת ביקור מקוון בסטודיו של נעה גינזבורג, ביחד עם האנה ברוקמולר. הן משוחחות על רעיון ה-"Radical Coziness", על ביתיות, על אובייקטים חוץ-עיניים ועל קפיצות במקומות ציבוריים.

איך "טסטו ג'אנקי" משנה אותך

"כותבת שנטלה טסטוסטרון במסגרת ניסוי עצמי פילוסופי, אותו היא תיעדה בספר – זה טלטל אותי עד כדי כך שזה לא יצא לי מהראש". מיכל ב' רון והאנה מ' ברוקמילר דנות במיניות, במשלים, במתן שמות, בלידה ובמוות, בתגובה לספרו של פול ב' פרסיאדו, "טסטו ג'אנקי".

בלי תכסיסים, בלי תחבולות. מרסל ברותרס בפרידריציאנום, קאסל

האם הנסיונות שנעשו בשנה האחרונה להציג את עבודתו של מרסל ברותרס (Marcel Broodthaers) לאחר מותו עמדו באתגר? האם הרטרוספקטיבה הצפויה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק תצליח במשימה? מיכל ב. רון מתעמתת עם שאלות אלו ועם הפרדוקס הטמון בהן.