תערוכה
האמנות של סמאח שחאדה פועלת לא רק בתוך ההיסטוריה, אלא אל מולה, לא כהתנגדות חזיתית, אלא כהצעה לפעולה אחרת. בקו מדויק ובשפה חזותית מצומצמת, סמאח שחאדה מציבה את הגוף הנשי הפלסטיני כמרחב טעון של זיכרון, שבר והתבוננות. הגוף ביצירתה אינו ייצוג סגור אלא תנועה מתמשכת, שקטה אך נוכחת, החושפת את השאלות שתעייצוג אינו מסוגל לפתור.
ערימות גדולות של פסולת שנותרו לאחר מעשי הרס ועקירה בכובה נראים כמו גלגולים זמניים ומונומנטליים של "פיסול קולוניאליסטי עכשווי". הם בולטים בניגוד מוחלט לבנייה הקלה והרב-תכליתית שבה משתמשים הבדואים, אותה הם מבקשים להחליף, וכסמל מוחשי של מעשה האלימות של מחיקה וכליאה. קולקטיב Common View לומד מהסתגלותם וחוסנם של הבדואים בנגב/נقب לעבר עתידים אלטרנטיביים ושוויוניים.
עבור מחמוד דרוויש, לצד היותו של הזיכרון כלי התנגדות להכחדה, הוא גם מוות סמלי של זהות והיסטוריה. הוא כופה סוג של קיפאון והיסחפות בכאב ישן, כאשר האדם נלכד במעגל של עצב על אובדן העבר. בקריאתו את ״זכר לשכחה״, ראא׳ד אבו סעאדה שואל, כעזתי, על תפקיד הזיכרון במאבק הפלסטיני המתמשך ובזהות הישראלית הקולקטיבית.
עבור פלסטינים החיים בפלסטין ההיסטורית ועבור אלו המכונים "פליטים פלסטינים", הנכבה של 1948 מעולם לא הסתיימה. זיכרון זה מעצב את הזהות הפלסטינית, אך האם מדובר דווקא בחוסר נרטיב שקיים כבר עשרות שנים? נור סעיד מנתחת גורמים המעכבים את החברה הפלסטינית מלהשקיע באמנויות, תוך הדגשת חשיבות הסיפור והתיעוד של חוויה לאומית אל מול שכחה.
רולא ג'ירייס שוחחה עם האמנית הפלסטינית למיס ח'ורי על שייכות וזהות, על זיכרון ואינטואיציה, ועל האופן שבו צורה, קול ותנועה מופיעים בעבודות האמנות שלה.
החלטת הממשלה להסיר טלפונים ציבוריים מהמרחב הציבורי בישראל הובילה את חגי אולריך לחשוב על אפשרויות החופש החדשות שמציעה סופי קאל, המתגלות בעקבות אדוארד סנודן.
האמנית שאשא דותן אצרה לאחרונה תערוכה וירטואלית ובה עבודות שעוסקות בתחושת הזרות של מהגרים, שהיא עצמה ביניהם. חגי אולריך שוחח איתה על התערוכה ועל עבודותיה, בהן היא שטה בסירת קנו בסלון, מזמינה חשפן לדירת מגורים, ומקימה מיצב-אוהל ומארחת בו עבודות של נשים מהגרות.
איריס חסיד חושפת ב"מקום משלנו", פרויקט הצילום החדש שלה, את החיים, את השאלות ואת הדילמות החדשות-ישנות הנוגעות לזהות הערבית בתוך מדינת ישראל, והפעם - מנקודת מבט נשית. היא מתעדת את החיים החצויים לשניים ואת השאיפה למקום "שלישי" שיפייס בין הזהויות.
המשורר והאמן ויסאם ג'ובראן מציע קריאה סוציו-תרבותית בארבע עבודות של האמנית הפלסטינית חנאן אבו חוסיין (בצק, שפיכת השמן, צרור, בין לבין חורבן האב) כמייצגות עולמות פנימיים המשקפים בסופו של דבר את הזיקה של האמנות למעגל החיים והמוות, התנועה והדממה, המקודש והאסור, הנוכח והנפקד.
כיצד באה פלסטין לידי ביטוי באמנות העכשווית, ואיך מתמודדים כיום אמנים פלסטינים עם מושג הזיכרון ועם רעיון העבר? בעבודתה של האמנית לריסה סנסור מועלות שאלות רבות על רעיונות של קדושה, מולדת וזיכרון, באופן שמסייע להפוך אותם לאשליה. בסקירה אנליטית ובמבט ביקורתי מעמיק, החוקר חוסני אלח׳טיב שחאדה מציג תמונה רחבה של המקום, הדיאלוג, הזיכרון והקונפליקט אשר הדמויות חוות בעבודה שסנסור הציגה לאחרונה בביתן הדני בביאנלה ה-58 של ונציה.
