האמנית שאשא דותן אצרה לאחרונה תערוכה וירטואלית ובה עבודות שעוסקות בתחושת הזרות של מהגרים, שהיא עצמה ביניהם. חגי אולריך שוחח איתה על התערוכה ועל עבודותיה, בהן היא שטה בסירת קנו בסלון, מזמינה חשפן לדירת מגורים, ומקימה מיצב-אוהל ומארחת בו עבודות של נשים מהגרות.
אירוע של ערב אחד בברלין, בפברואר 2020, הוביל את שרלוט בלייכר להרהר על הקשר בין שתי ערים – ביירות וברלין. היא כותבת על תהליכים של היעלמות נכסי תרבות המתרחשים בשתי הערים, ועל פעולות אמנותיות של התנגדות והתרסה כנגד היעלמות זו.
בתקופה האחרונה הופיעו חיבורים רבים אודות דרכי הפעולה של מוסדות תרבות במזרח התיכון. כיצד יכולים דיווחים אלה לתרום לקידום ההבנה וההתפתחות של התוצר התרבותי באזור, וממה הם מתעלמים? למא סולימאן סוקרת את הכרך האחרון בסדרת הפרסומים של הוצאת איבראז על תרבות חזותית במזרח התיכון ובצפון אפריקה.
בחלקו השלישי והאחרון של המאמר, נואה סימבליסט מתמקד באופן בו אכרם זעתרי משתמש ביחסי חליפין דיאלוגיים כאסטרטגיה אמנותית. שיחותיו של זעתרי עם חגי תמיר שונות לחלוטין מאלה שניהל עם אבי מוגרבי, הן מבחינת הדינמיקה והן מבחינת התוצאות, אולם משני סוגי השיחות עולות דרגות שונות של מעורבות אישית, כמו גם צורות שונות של אנטגוניזם וסירוב.
בין ניו יורק למארפה שבטקסס עובר מסלול דמיוני, שלאורכו נודדים ומתגלגלים אנשים, צבעים, רעיונות ומורשות. רותם רוזנטל כותבת על עבודתו של ג'וש ט. פרנקו, "בטלילי, בטלאפאלי: שלושה טקסנים באדום ובשחור".
בספרו החדש של איל ויצמן, הקורא חובר אל המחבר לריחוף מעל חבלי ארץ נתונים במחלוקת במזרח התיכון, עוקב אחריו כשהוא משרטט היסטוריות, אידאולוגיות, גבולות חלקלקים, טכנולוגיות ונרטיבים שמעורבים בהדרה הרשמית ובעקירה של הבדואים תושבי הנגב. רותם רוזנטל סוקרת את "סף המדבר, קו העימות" ואת שיטות העבודה של ויצמן במחקרו התרבותי-חזותי-פורנזי.
