יומני קורונה
בשנת 2020 זויה צ'רקסקי ובתה נכנסו לבידוד עצמי. סדרה זו של רישומים מתארת את החוויה שלהן שהייתה חדשה באותו זמן.
מודעה
נדמה לי שבתי ורה ואני היינו בין הראשונות שנכנסו לבידוד עצמי כשהמגפה התחילה להתפשט במרץ 2020. חזרנו מצרפת, ואחרי ארבעה ימים התפרסמה ההודעה שצרפת היא בין הארצות ש'בסיכון גבוה'. ורה הייתה אז בת ארבע. נכנסתי לפניקה. היא הייתה ילדה מאוד פעלתנית. איך אפשר לכלוא אותה בתוך הבית במשך עשרה ימים? מלבד זאת, הייתה אמורה להיות בתקופה הזו חגיגת פורים במעון היום שלה. היא ציפתה לה כל כך! וגם קניתי לה תחפושת מדהימה של פייה! ומה לגבי בעלי? איך הוא יבודד את עצמו משתינו, באותה הדירה? ואמי? היא גרה רק שני רחובות מאיתנו, והיא רגילה לבוא ולהיות עם ורה בכול יום! וורה רגילה לראות את סבתא בכול יום! לעזאזל!
בעוד שכל המחשבות האלו התרוצצו בראשי, התבקשתי על ידי מגזין כלכליסט להכין סדרה של רישומים על בידוד עצמי (בכיתי הרבה ברשתות החברתיות, והעורך ראה אותי וקיבל את הרעיון לסדרה). עכשיו הדימויים יוצאים לאור מחדש עבור הגיליון המיוחד של מגזין תוהו, "הפוליטיקה של האהבה".
1. הדימוי הראשון מראה אותי מנסה לישון, כשוורה קופצת לי על הגב. כל אם לילד קטן תבין איך הרגשתי.
2. אמי דואגת לנו ומביאה לנו כל מה שהיא מבשלת. היא מניחה את האוכל לפני הדלת, מצלצלת ונמלטת. אנו יוצאים ומדברים אתה קצת בחדר המדרגות.
3. כשהייתה כלואה בבית, ורה נהגה להביט מהחלון על הכדור הפורח הענק שריחף מעל הפארק. היא בוודאי הרגישה כמו אנה פרנק הישראלית.
4. החלטנו לחגוג את פורים בכל זאת. ורה לבשה את התחפושת שלה ועשינו מסיבה. הדימוי הזה צונזר. במציאות, בעלי, סני, השתתף במסיבה למרות מאמצינו לבודד את עצמנו. לא הצלחנו לקיים בידוד, והייתי צריכה להכין עבור המגזין גרסה אחרת, 'נכונה', של הרישום.
הדימוי שכאן הוא זה שמראה כיצד חגגנו פורים בבית, ונכשלנו בניסיון להיות מבודדות מבעלי.
עוד באותו נושא
