גיף

כל המסתורין, הפחד והאימה שהאהבה יכולה להכיל: חלק א'

הטור החדש של נועם תורן - בחלקו מסה לירית ובחלקו ספרות זולה – הוא נרטיב סדרתי המלווה בדימויים ובגיפים, העוסק בהטבעה הבעייתית של מיתולוגיות וסיפורים דימיוניים במערב על נוף המדבר. כשהוא שואב השראה מהתנאים התרבותיים, האקולוגיים והאימפריאליים של דרום-מערב ארצות הברית, נועם תורן מצליב חוויות אישיות ומשפחתיות עם היסטוריות ארוכות וגדולות יותר, ומדלג דרך תקופות זמן וסוגות, ממסעות של הספרדים במאה ה-16 אל האווירה הפרנואידית של שנות ה-70 של המאה הקודמת, וממדע בידיוני אל קומדיות אימה.

הפצעה של התרחשות

האמנית קרלה גניס, תושבת ברוקלין, משתמשת בטכנולוגיות ייצוג של המאה ה-21 כדי לספר סיפורים באמצעות "מראה דיגיטלית" שבה משתקפים הרהורים על כוח, מיניות, דחיקה לשוליים ויכולת פעולה. גניס מוקסמת מסמיוטיקה דיגיטלית וממקומה של הזהות בתוך ההקשר המעורפל של האמתי והווירטואלי.