תמונות של זיכרון #6

עוד יישלח משיח דיגיטלי וישתעשע לאורך כל חיינו.

אני יושבת כעת בקומה העשירית, שם התפוגג צלילה של חתיכת הברזל שניקרה בראשי. חושבת שוב על הנסיעה הארוכה ואומרת לעצמי הוי מלינה, כמה יפה היא חיפה כשאר הנערות, יפה ומושכת ופרובוקטיבית. לעתים מוצאים שהיא מסוגלת להצית את כל חושינו.
וסלמא משתעשעת איתי ואומרת לי שהזיכרון הקולקטיבי מביא אותי לזיכרון מסוג אחר.
הוי סלמא, אני מרגישה שלפעמים אני לא סובלת זיכרון. אוקטובר מגיע, ומיד אחריו נובמבר שהופך את הקערה על פיה. המקומות בהם אנו חיים דומים לאם אומנת. המשמעות של אם אומנת טומנת בחובה ארעיות, שכן זוהי תקופה חולפת אפילו אם ארכה שמונה עשרה שנים. אך היא חיבקה... רחובותיה וזכרונותיה שוכנים בתוך כל מי שחי בה, במעמקי הים שאותו אנו אוהבים וממנו אנו חוששים כאחד.

במראת המעלית אני בוהה כל יום ולא אכפת לי מכלום מלבד שתי קווצות אפורות בגבה הימנית.
סלמא,
הקמטים לא יאכלו אותך בגיל 72.

עוד יישלח משיח דיגיטלי וישתעשע בנו לאורך כל חיינו.
אל תדאגי לגוף ...

גם לא למשחק הבגדים בתוך החנויות.




כל הטורים