תמונות של זיכרון #4
הצבעים נדחפו על חבלי כביסתה ושמחה שהורידה את השחור.
לא עוד אבל על הנפקדים הנוכחים
כבר עשרים וארבע שנים אני מבייתת בזכרוני כרך לסלמא, כרך לעצמי וכרך אחרון לגופי.
עולה, נופלת וקמה ממיטתי
אומרת לעצמי כי סלמא עודנה
היפה כפי שהייתה, בזיכרון ובכל הסיסמאות שבאמצעותן אני נכנסת ליומני.
בין סלמא לעומרי ילדה לה קראתי יארא
יפה שבעיניה דרה שמחה נפקדת
ליד חדרה היא גרה, בתים
לא מתפתים על ידי חלונות מרהיבים
רק הנוף שמשקיף על חיפה חוזר לכבוש אותה יומיום מחדש.
מודה לאלוהים שהיא עדיין זוכה לראות אותו גם אם הוא רחוק, כבר איננה מתעניינת במרחקים
הסרט הורוד של המתנות הסגורות כבר אינו מעניין אותה
הצבעים נדחפו על חבלי כביסתה
ושמחה שהורידה את השחור
לא עוד אבל על הנפקדים הנוכחים
האבל כולו הוא על הנוכחים הנפקדים
אלו ששתלו בלבבות שלנו אהבה ובוורידינו עץ אלון.
