בנובמבר 1948 דרש צה"ל מתושבי הכפר איקרית להתפנות מבתיהם והתחייב שיוכלו לשוב לאחר כשבועיים. משביקשו לשוב, צה"ל מנע זאת מהם. ב-31 ביולי, 1951, בג"ץ אישר את חזרתם של התושבים לכפר. ההחלטה לא מומשה וחמישה חודשים לאחר מכן, ב-24 בדצמבר, בחג המולד, הפציץ צה"ל את כל המבנים בכפר, מלבד הכנסייה ובית הקברות. התושבים לא הורשו מאז לחזור למקום. למרות זאת, החיים בכפר מעולם לא פסקו. במשך השנים המשיכו המפונים לתחזק את הכנסיה ואת בית הקברות, שם איפשרה להם המדינה לקבור את מתיהם.
בשנת 2012 החליטה קבוצה של צעירים, בני הדור השלישי למפוני איקרית, לשוב למקום, להקים מעין קומונה, ולנהל את חייהם ומאבקם מהכפר עצמו, מתוך מבנים קבועים וארעיים הסמוכים לכנסייה.
בטור הוידאו המיוחד לתוהו, חמודי ג׳נאם מבקש להתבונן בפרטים המרכיבים את איקרית ובניואנסים הקטנים שמשייכים את צעירי הדור השלישי למקום, לאדמה ולאוויר של הכפר.